הבלוג של פינקי- בדרך לשלטון

סתם היום יצא לי לחשוב כמה השתנתי בשנתיים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה.

לפני כשלוש שנים, בדיוק כשסיימתי תיכון והיה לי המון זמן פנוי, יצא לי להיות הרבה זמן עם בן דוד שלי הקטן. עכשיו הוא בן 7.. אז הוא היה בן 4. היה בנינו קשר מאוד הדוק.
מאז שהוא נולד התחברנו טוב. אז, בגיל 17 ככה, כשביליתי איתו המון ימים ולילות, קילחתי אותו ולקחתי אותו לגן, הרגשתי מה זאת אהבה של ילד.
כל כך התלהבתי מזה שהוא רק רוצה אותי כל הזמן, שאפילו היה לי חשק לילד משלי.
כמובן שלא חשבתי לעשות עם זה כלום (!!) אבל הרגשתי שטכנית אני מוכנה להיות אמא 0_0

בשנה האחרונה עברתי כזו תהפוכה. נפתחה אצלי מן תיבת פנדורה, ממש לא לרעה, אבל קשה לי להתמודד עם מה שיצא משם. אני פשוט לא רגילה לזה..

יצא לי לחשוב היום שפה באתר, ובכלל לאחרונה, יצא לי להכיר אנשים כל כך שונים, בגילאים כל כך שונים. נשים נשואות/לא, עם נטיות מניות כאלה ואחרות, דעות מאוד שונות. נשים מתחומים שונים כמו אומנות, שמעולם לא נחשפתי אליהם ככה לעומק.

יצא לי לראות מקרוב יותר מה זה חיים של אנשים "גדולים". מזה להתמודד עם רגשות וצרכים אישיים לעומת להחזיק משפחה, ופתאום זה נראה לי ממש קשה. קיבלתי פרופורציות אחרות לגמרי בתחום הזה.

היום אם עולה במשפחה הסיפור של ילדים.. ועוד חלק מהמשפחה שלי הם דתיים אז תמיד בכל ארוע מאחלים לי להתחתן בקרוב וילדים ולא יודעת מה.. לא נורמלים!
אני תמיד אומרת להם שלפני גיל 30 לא ידברו איתי בכלל על הנושא (וגם בגיל 30 אני אשתיק אותם..) חחח טוב עד אז יבינו שאני לא בקטע של חתונות .

פתאום אני די מפחדת לגדול.
עכשיו אם לא בא לי לעבוד, או לא בא לי ללכת ללימודים, או לא בא לי משהו אז אני פשוט עושה מה שאני רוצה.
אין לי צרות כלכליות על הראש (והלוואי שלעולם לא יהיו), אין לי משפחה להחזיק.. יש לי חופש. אולי לא מוחלט אבל עדיין... מלא חופש שבמצבים מסויימים הייתי צריכה לוותר עליו.

בקיצור... יש לי עוד הרבה ללמוד על עצמי לפני שאני אוכל בכלל לקחת אחריות על משפחה.
לא שחשבתי להקים משפחה ב5 שנים הקרובות..

סתם מחשבות...

😄

הורג אותי הבחורות האלה שעוד לפני שיודעות איך קוראים להן כבר ממהרות ללדת ילדים.
את התוצאות רואים מהר מאוד..
אנשים תלושים.