לפני 10 שנים. 27 בדצמבר 2013 בשעה 22:19
את לא רגילה להשבר
את יודעת שנים מחזיקה
שריון ברזל חזק
שסוחב אותך ועלייך רבים וטובים
את לא מכירה את רעשי הסדקים
בחומות שלך אין שברים
ופתאום יש סדקים
ורוח פרצים
וקר לך ולא בטוח ובטח שלא מוגן
ואת נעמדת מול הרוח
שחובטת בך ללא רחם
ואת שותקת
ואת נכנעת
ומעולם לא נכנעת לדבר
והרוח שאינך רואה אותה
אך מעיזה להשאיר בך סימן
את לא נלחמת??
את לא נאבקת??
את עוצמת עינייך
ונכנעת לרוח שלעיתים חובטת
לעיתים מלטפת את פנייך
יש סדקים בשריון
ואת מתפרקת
״ רק בגלל הרוח״
נכנעת ללא ידוע
ושותקת את תשוקתך שוב...