הנכתבים

הגן עדן שלה

הגן עדן שלי

בא לי לצייר לך על התחת

יצירה שלי ושלך

המכחול בידיים שלי

את קנבס

הדימיון והכשרון של שנינו

אני אתן את המכה

התחת שלך יחליט אית לספוג את הצבע

יחד ניצור  תערוכת תחת משלך

אולי נביא מבקרי אומנות  שיתבוננו ביצירתינו

שיביעו דעה בקנאה מוסתרת

כי אף אחד לא מתקרב לאומנות האליטיסטית של אני והתחת שלך

יצירת הייטק

תחת גאדג׳ט

גם פד לציור

וגם מחמם בחורף

מושלם התחת שלך

כאילו נתפר לידיים שלי

כאילו עוצב לפי מודל שתכננתי

מחכה בלי אוויר לצייר עליו

לצייר עליך

החוכמה היא

ברגעי שבר 

לאחות תוך כדי תנועה

להגביר

להתקדם

גם כשיד נסדקת, חובשים בגבס ובמהרה חוזרים להשתמש בה גם כשעדין חבושה. לא כורתים אותה, לא מצפים את האצבעות. להפך מקבעים את המקום שיתאחה ויבריא תוך כדי תנועה כדי שיתקבע בצורה בריאה, היד תתחזק והתנועה לא תישאר מוגבלת. 

(מאמין שהדוגמא הובנה.)

ואם הסיפור מתרכז בידיים אז עם ובלי קשר…

בטקסט הראשון ציינתי ״בידיים שלי״,

אבל אני לא מה”שולטים״ שחיים בסרט שהם ״סופרמן״, וכן הידיים שלי קצת החליקו יום אחרי… ואדאג לתקן את הנדרש תוך כדי תהליך והעצמת הבדסמ ולא בצעדים אחורה, לא בשיחות ולא בעצירות. טיפול נקודתי בתנועה, חייב תנועה, חייב קדימה, כי הזונה שלי הכי חשובה בעולם ומגיע לה שולט משודרג.

חשבתי להוסיף תמונות כוס מסומן בבעלות שקיבלתי לפני דקות עם פתק אישי בין שפתיים מושלמות.

אבל הפעם אשאיר את זה לי ולה…

(בטח עכשיו חזר לה האוויר לריאות כי הכנתי אותה לחשיפה…) 

רק אציין שפספסתם כוס מושלם, בצורת לב,

מה שהגיוני כי כולו מוקף מעטפת של לב גדול וסקסי.

מבטיח שעוד תראו יום אחד, יופי כזה אסור להסתיר יותר מידי זמן..

כל אחד והזונה שלו

לא לכולם יש זונה…

מה שבטוח זה שלאף אחד בעולם אין זונה כמו שלי.

לזונה שלי יש לב, יש נשמה.

היא הכי זונה שיש

אבל,

מאחורי הפה והלשון הכי עוטפים

מבעד לכוס הצר בעולם

ממש מאחורי זוג השדיים הענקיים בשלמותם

מסתתר לב כל כך רגיש וחם.

יש לה פתיל קצר לפעמים

(ומודה, אני לא פעם מדליק אותו)

אבל האש שנדלקת יודעת להקשיב ולהכיל

ויום אחד האש שלה תבין שבלעדיה קר לי מאוד!

עוד לא סיפרתי על התחת המושלם שלה שסופג בלי תלונות

אבל זה לא עניינכם, זה תחת ששייך לי, הוא וכל מה שבא מעליו מאחוריו מתחתיו.

ימים לא קלים עוברים בחיי, בחייה

ימים שמביאים לקצוות

והמרחק, או המרחק מרסק את הנשמה.

אבל כלום לא יכול לגעת בנו זונה שלי

אנחנו חזקים מהטבע

חזקים מהכל

את שלי .

זונה קטנה שלי

הזכרת לי מה זה געגוע

פלאשבאקים מריחות ברחוב (או על הספה)

איך מרגיש פתאום להיתקל בשיר של לאונרד כהן ברדיו ולקבל זקפה (לא אפרט לא עניינכם)

ממש עוד קצת נפגשים

תכיני בבקשה:

את המותניים לחיבוק ענק

את השפתיים לנשיקה

את תחת לסימנים

את הכוס למיליון גמירות ברצף

את הגרון לבליעת כמות לא מוסברת שנצברה.

ואת הלב, את השארת אצלי בפעם שעברה אז אלווה לך אותו קצת במפגש, אבל תתכונני לזה שלא מתכוון להחזיר לך אותו… תאלצי להמשיך לתפקד עם שלי..

מה כבר צריך אדם

רגליים חמות בחורף

להעביר את חום ידיו

להיבלע בגלגלי העיניים

לא יזיק גם זוג שדיים

לחוש משמעות

להציב משמעת

לדעת

לגעת

להבין

זה הרבה הרבה מעבר למין

כשהעולם משתגע

זו הבריחה השפויה

הרצון להתגעגע

כל דקה, כל שניה

רוצה

להשוות איתך טמפרטורות

לסנכרן נשימות

לצלול למחשבותיך

לשקף כוונותי במבט בלבד

לקרוא את נפשך

לכתוב בה את נפשי

ליצור תדר שמשדר אותי ואותך כאחד

לצאת להילחם במלחמות שלך

ולחזור מנצח לבית שהוא את

בבוקר, בצהריים, בערב

בחורף, בקיץ, בסתיו, באביב

בחושך, באור

בחום ובקור

תהיי שלי

כשמצחיק, כשעצוב

כשעם כולם וכשלבד

כשחם, כשקר

כשאפשר או אי אפשר

תהיי שלי

ואני שלך

למחוק את הרקע

אין נוף

אין רעשים

אין קרני שמש

רוצה להתמקד בך בסביבה  לבנה כמו הדף

לראות רק אותך

בואי לפה

בואי עם עצמך בלבד

עם כולך אבל רק איתך

חשופה, נקיה, פתוחה בראש בגוף ובנפש

בואי חזקה שבחרה לשחרר

בואי חלשה שרוצה לצמוח ולהתחזק

בלי כעסים, פחדים, חומות, הגדרות, נורמות, אותם תשאירי מחוץ לדלת

בואי רק את

רק את

התמצית שלך, החומר הגולמי, הבסיסי ובתולי איתו נולדת

לפני שהחברה והסביבה עיצבו מחדש

רק את

את ואני

לדייק אותך

רצונות, חלומות, פנטזיות מול מציאות מול פנטזיות

פחדים ומגננות

צרכים מודעים ולא מודעים

טריגרים לטוב ולרע

יכולת נפשית, מנטאלית ופיסית

מציאת חלק הפאזל האבוד

לדייק אותי

גמישות, איכפתיות

החלקים שמוותר והחלקים שמתעקש

חקר מבט עיניך ותזוזות גופך

לימוד מעמיק של נפשך, מוחך וגופך

ואז לשכוח מהדיוק

לצאת למסע

להרפתקה

בלי תכנון טיול, בלי חומות

הדיוק כבר טמוע בנו

אפשר לשחק בלי פחד