לפני 11 שנים. 19 באפריל 2013 בשעה 1:29
כשאין מה לצעוק מדברים
כשאין מה להגיד לוחשים
כשאין מה ללחוש כותבים
כשאין מה לכתוב מציירים
כשאין מה לצייר נוגעים
כשאין במי לגעת צועקים
הנכתבים
תמונות הנאספות למכונת העריכה של החייםלפני 11 שנים. 18 באפריל 2013 בשעה 11:22
רק כשתסגרי על עצמך
אעזור לך להפתח
לפני 11 שנים. 11 באפריל 2013 בשעה 23:43
2 נקישות בדלת
חריקה
צל מכסה כפופה ולבנה
נר נדלק מהבהב תאורה חמה על קיר לבנים אדום
לכלוכי תקליט מקדימים את הפסקול של השניים
מתחילים
לפני 11 שנים. 11 באפריל 2013 בשעה 13:20
כניסה פתאומית
דרך דלת אחורית
מקפיצה תפוח אדמדם
כמו אבן המושלכת לאגם רוגע
מעירה את המתים
פיתולי נחש
נהמות חתולים מיוחמים
טרף קל לשועלים
חושך לילה כחור שחור
הצלילים והמגע נותנים תחושת אור
דיסוננס קור החדר וחום הגוף מדיפים אדי נשימה
כריות תלויות תחת כתפיה, מגנות על ליבה
נעות מעלה מטה בסיבוב מדויק
מצליפות בגופה קולות סטירה
מפלי גופה מרטיבים מעון לילדי העתידיים
משקים שורשי העץ הנטוע בתוכה
הגזע מתעבה ולוחץ על דפנות מערה חשוכה
רעידות קרקעית
התפרצות הר געש
לבה ומים מתערבבים לאדי זיעה
עולם בחוץ מתעורר
עולמינו נרדם
לפני 11 שנים. 30 במרץ 2013 בשעה 18:02
הליכה על חוט דק, בין אורות וצבעים
הקהל שותק, מבטים מתוחים
היא הליצנית הכי עצובה שהכרתי
כלפי חוץ עסוקה לרצות קהלים
אך ליבה ונפשה נמסים מבפנים
רוצה לזנוח הכל למקומות מוכרים
שם חוטיה גזורים ואינם מקבעים
רק חוט דמיוני וכל כך ממשי, ימתח מגופה לידו
היא יודעת שלמרות מבטו הרציני, היא הכל, היא הכל בשבילו
פאת טלטלים צבעונית, תחזור לארון העץ
איפור חיוך מזוייף ימרח ויחשוף חיוך שפתיים אמיתי
היא חוזרת למקומה הטבעי
היא חוזרת לחדרה השמור בליבו
לפני 11 שנים. 30 במרץ 2013 בשעה 16:31
שתיקה מדריכה דרך בין מסדרונות חדרי ליבה
שתיקה משתקת, מרתקת
מספרת כאב, בדידות
אווירה קודרת, קשה, על גבול הבלתי אפשרית
צחוק ילדות אמיתי ותמים נשמע רחוק
מטרתי למצוא הילדה הצוחקת, זו שאבדה
מטרתי לדאוג שהלפיד בידי לא יכבה ותמיד ישאיר לאורך דרכינו אור של תקווה
לפני 11 שנים. 30 במרץ 2013 בשעה 11:04
סימן כף ידי על ישבנה מאדים
כמו לוגו אדום על גופה הלבן
ממתג כל איבריה לחברה אחת ...אני
השייכות היא בית שקט בתוך מהומת הסשן, מהומת הקשר, מהומת העולם
לא מאמין בסימנים קבועים
סימן קבוע צריך אדם המפחד שמקומו בליבה אינו קבוע
אני מחפש את רצונה לסימון כל פעם מחדש
סימון אמיתי נעשה בלב לא על גוף (אמנם לעיתים סימון הלב מתחזק דרך סימון הישבן)
גם סימון בלב צריך טיפוח וחיזוק, גם הוא נוטה להעלם לפעמים
לפני 11 שנים. 29 במרץ 2013 בשעה 1:38
לרוב אני והחושך חברים
שהאדומה הגדולה נעלמת, האור הכי גדול בעולם מגיע לנפשי דרך השחור
העולם נעלם, איתו הרעש, הדמויות והרקע
שקט מופתי
כבוי אור מלאכותי, באמצע יום, לעולם לא שווה לשלמות הלילה
והבוקר יעלה
האור יחזור
איתו כל העולם
זה הזמן לישון
בואי אלי בלילה
לפני 11 שנים. 27 במרץ 2013 בשעה 20:10
צאי לטיול במבוך הגדול
בין תאי המוח, שבילי הנפש ועורקי הלב
הרפתקה מרתקת המפכחת תמימות, להבנה שתמימות היא הדרך
מסע בין עצים לשיחים
בין שדות כותנה לשדות קוצים
מסע בין החלטות אם להמשיך להחזיק או לשחרר המושכות
הרשי לעצמך להיבלע לסיפור
לצעוד ולחצות כל שלט אסור
לדלג ולעקוף דרכים מוכרות
לא לזרוע בדרך שום סימן, שום עקבות
לעיתים המסע ירתק ויחדש
לעיתים ירתק למקום המקובע
כך זה מסעות
תבואי פתוחה גם בראש גם בנפש
אהיה לצידך כל הזמן
לפני 11 שנים. 27 במרץ 2013 בשעה 19:22
פיצוי על יום אפור בלילה לבן
בין נוצות הכרית. לצידה
ניתן לקרוא לזה מנוחת אמת
אם כי מנוחה זה לא