|
|
|
פציעה רגשית בנפש חסומה
כמו וירוס מזדחלת בין עורקי הגוף
חודרת מחסומים, פורצת חומות הגנה
נפש רדומה, מושתקת חסרת דמיון , תשוקה ויכולת
מקבלת זעזוע כואב ופוגע
זעזוע כואב פותח הנפש לקבלת אהבה וליטוף
נפש לומדת לקבל
נחשפת לאור
נזכרת במגע
מתמלאת בתקווה, בכמיהה
חושקת בריגוש וטלטול,
מבקשת מגע מחבק, מלטף, מכאיב, מרגיע, מבקשת להרגיש
הכאב פתח
האהבה תנחה
הפותח יוביל
.
כדי להרגיש אקח אותך
כדי להרגיש אתן לבי
כדי להרגיש אגנוב את שלך
כדי להרגיש אפשיט אותך
כדי להרגיש אשבור חומותיך
כדי להרגיש אציב שומר, אני
כדי להרגיש אקום בבוקר
כדי להרגיש אקום איתך
כדי להרגיש אלטף
כדי להרגיש אכאיב
כדי להרגיש נברח
כדי להרגיש נתקרב
כדי להרגיש אקשיב
כדי להרגיש תפנימי
כדי להרגיש נאכל
כדי להרגיש נשתה
כדי להרגיש ננשום
כדי להרגיש נחיה
החיים לא מפסיקים להפתיע
כשאתה הכי לא מוכן, שהכל נראה סטנדרטי ושיגרתי מידי
שהיומיום הופך לסרט ארוך ומשעמם
הבשורה מגיעה מעבר לים
וכל העולם מתהפך
החום הופך נעים
הכל נכנס לפרופורציה ועם זאת מאבד פרופורציה לגמרי
אפילו הלילה נותן אור משלו, חזק יותר מהשמש
יש לי חשק לגלידה
הכי טוב שתבואי
ותביאי איתך את עצמך, זה יותר נוח שתבואי את איתך ולא תגיעי לבד
כמה שתהיי יותר את , כך אהיה יותר אני ואז נהיה אני ואת באמת
תורידי מסכות, חומות, אגו, גאווה, ביישנות פגיעות, תבואי נקיה, בחוץ ובפנים
את העבר תשאירי בבית, את ההווה תכניסי לתיק ובואי אלי לעתיד של שנינו
אל תהיי חלשה בשבילי, בואי חזקה, חוזק לא מפחיד אותי, זה רק מחזק את דעתי עליך
גם אם תהי קטנה לרגעים, תמיד אזכיר לך שאת גדולה מהחיים
גדולה מהחיים אבל איתי זה לא החיים זו הפנטזיה, והיא מציאותית יותר מהחיים
אם כיבו אותך יש לי אש להצית בך
אם שרפו אותך אשקם
אם נכנסת לשיגרה יש לי יופי של פטיש לשבור
אם מרוץ החיים התיש אותך יש לי כרית נוצות רכה כמו ענן
אז תבואי עם עצמך עם כולך ואני אחכה לך עם כל הציוד הדרוש כדי להפוך אותך ואותי לשנינו
בתוך לחות שעוטפת מדינה שלמה
חדר אחרון ממוזג ובו שניים
שתי דמויות עסוקות בעשיית חום כשהעולם בחוץ נמס
אין הגיון בחדר יש רק משמעת
דמות מחליטה וסמכותית ודמות כנועה ומזדנבת
מסך נפתח, מחיאות כפיים
מונולוג פתיחה מסביר חוקים
תו ראשון מפסקול נשלח לאוויר
הקהל מרוצה, המשתתפים יותר
שוב כפיים
הדמות הסמכותית משתחווה
הדמות הכנועה נעמדת מכפיפותה
מסך נסגר
יציאה חזרה לעולם החם, הקר והמנוכר
היא יודעת מה היא רוצה , רק לא יכולה לשים את האצבע בדיוק
הוא האצבע שצריכה, ועם האצבע מגיעה יד, גוף, לב ומוח.
עם האצבע מגיעה גם התנועה של "לא", התנועה של "בואי אלי"
האצבע גם יודעת להכנס למקומות אסורים
היא יודעת לדקור, היא יודעת לנעוץ, היא יודעת לדגדג וללטף
ויש לו עשר אצבעות לא אחת
כשמקבץ לו חמש אצבעות יחד קורים דברים, גם רוך, גם כאב
עם האצבעות מגיע אדם.
היא יודעת מה היא רוצה, רק לא יכולה לשים את האצבע בדיוק
בין רגליים בוערות
בתוך שפתיים כהות
נמצא שקט רועש
חום גועש
חיבוק עוטף
מחבוא ילדות
קץ לתמימות
המלחמה האמיתית היא בכניסה
סלקציית מועדונים
שומרים בשער
הכבוד, האגו, פחד החדירה
כובל ידיה
מושך שיערה
סדין ומזרן נצמדים לבטנה
ישבן מרומם
מתחנף לזומם
אך עיניו נמשכות לגן העדן שלה
לחזור לרחם
ברושים נעמדים ונושקים לשמיים
בכל פעם שאומרת שלום
נשף מסכות שחור עוטה עיניים לדממת אלחוט
בין עוברים ושבים מצטיירת בדידות
לא כל צלע נמשכת לאותה המהות
כבר ידוע ובצדק שאין התגלות
בין זוגות של עיניים מסתתרת אמת
כמו כל שקר גם היא מפחדת לצאת
לא כל עין בוחנת, לא כל לב מתבונן
כבר ידוע ובצדק שאין מה לחשבן
היא אומרת לו בו הוא גוער בה שיחרור
רצונו הנועז וגופה העצור
לא כל חופש חופשי, לא כל עוצר עצור
כבר ידוע ובצדק שזה לא הסיפור
יש הרוכנות על ארבע, והעומדים מעל
יש הזוחלים מלמטה, הכל סובב כגלגל
לא כל דומיננטי שולט, לא כל כנועה מתרפסת
כבר ידע ובצדק, הסיסטמה קורסת
נשף שחור, מלא קונפטי לבן מנוכר מבחוץ, מבפנים העניין
התמימות פה נבלעת ללא יסורים, הבדידות פה נכנעת לזוגות משתנים
ואין צדק תמיד, אין נכון, אין טעות
זה טמון בגופינו, אחרת נמות
אוהב לשתוק איתה
מבין אותה הכי טוב בשתיקות
שתיקה שלה פותחת ישר דו שיח ביני לבין ליבה
יש אנשים שצריכים מילה טובה
אחרים צריכים ליטוף
אני צריך שתיקה. שלה
לא מצליח לעבור יום ללא שתיקה שלה
זה יכול להיות בין המילים שתגיד
אפילו ביום שלא נדבר, השתיקה באוויר, תהיה שתיקה שלה
אנשים מפחדים משתיקה
בשתיקה שלה אני הכי בטוח
אף פעם לא הרגשתי נוח לשתוק מול אנשים כמו איתה
השתיקה שלה נותנת לי שקט נפשי
שהיא שותקת העולם שותק, ככה אני יכול לשמוע את השתיקה שלה ולהנות
גם כשהיא גומרת
שניה לפני שהגניחות באות יש שניות של שתיקה
בכל שתיקה כזאת אני מרגיש איך הלב שלי מכפיל את גודלו
כמה ששתיקה יכולה להיות מוסיקה
והלוואי והפסקול של חיי יהיה שתיקתה
