|
|
|
בנקודה בין שפיות למציאות
בין הרהור להשלמה
בין רצון ותאווה
נאספות טיפות בכי וזיעה
הגדולה בהכרת חשקים אחרים
בראייה לטווח רחוק
בהצצה לנפש
נבחנת ברגעי משבר
נוצה מרחפת ללא ידיעת קרקע
בלי התחשבות בחלל
כמו הולך על חבל בין שמיים וארץ
מבטו קדימה
אשליות מתנפצות רק לאלו המטפחים אשליות
דבש ניגר על מחוגי הזמן
הצייר רואה תמונה בראש ומפרש אותה בדרכו
הנאמנה לאמת האישית שלו
יציאת חירום דרך מחשבה מעורפלת
הופכת עננים לסמיכים
מטילה זהב שושנים
יורקת אש מבוכים
שריטה חולפת בין ציוצי ציפור הנפש
מכתימה טהורים
בולעת חופש
משתיקה קוצבי לב
אין סיכוי לגאולה חלקית
הכל או כלום
ישיבה על פסגת היקום בשלווה
פיסול דמות בקו אינסופי
צדק לא לוקח מטרות
אימה לא מנחה דרך
יגון טובע בסתיו
סלע נסדק
היא שם מחכה
לא יודעת כמה העצים פורחים רק בשבילה
זו לא חוכמה או כשרון גדול להוביל נשלטת לסאב ספייס.
הכשרון והחוכמה היא לדעת להיות נוכח כשהיא שם.
לשמור על הריחוף שלא תיפול לתהום.
יש לא מעט שחולמות להגיע לשם ולא מסוגלות להתמודד עם ההרגשה.
יש שההרגשה של מוצפת / מרחפת / אופוריה תוביל אותן להתקף חרדה.
יש שהמצב יעשה להן רע
יש שהמצב הקיצוני, קיצוני להן מידי
החוכמה להיות מספיק מוכשר ומנוסה להיות שם כשהן שם
לזהות מצוקה כשרק מגיעה או עוד לפני שמגיעה.
לדעת אם נכון לשמור ולהעמיק, או ליצור אדמה רכה לנחיתה.
המבקרות שם לעיתים, יבינו את שכתבתי
לרוצים לקחת מישהי לביקור אי שם בספייס המלצה:
תתמקדו בלחשב ולהבין מה קורה איתך ומה עושה כשהיא שם
תשקיעו מאמץ בצבירת נסיון להבין ולהכיר את המוח והנפש האנושיים ועל אחת כמה וכמה את מי שעומדת מולכן.
הכי קל בדמיון מודרך / חוקים / אקסטרים / מליון דרכים להוביל לשם. תלמדו להתמודד עם ״ההצלחה״ לפני ששואפים אליה.
כשולטים האחריות הכי גדולה היא שמירה מנטאלית ונפשית של הצד השני.
עננים מכסים אור
בגדים מכסים עור
תחתונים מכסים חור
איפה אתן
אלו שאהבו פרחים ולא מכוניות
אלו שחייכו ולא כיווצו שפתיים לפני ברווז
אלו ששמעו גידי גוב ולא עומר אדם
אלו שהמציאות לא הפכה אותן ציניות
אלו שחיפשו מבט עיניים ולא קוביות
אלו שרצו להכיר ממילים ולא מתאוות יצרים
אלו שידעו שחריץ מושך יותר מהכל בחוץ
אלו שחיפשו תוכן ולא תקציר
זה לא עניין של גיל
לא קונה את התירוץ של דור אחר
מאמין שאמת קיימת בכל אדם והוא בוחר אם ללכת איתה או עם טרנדים מתחלפים
כן העולם הופך קיצוני.
לא סתם הכלוב מתמלא בקוראי ספרים וצופי סרטים שחושבים שהכלוב בשבילם.
אולי לחלקם מחכה שוק לא בריא
ואולי הבדסמ הפך למשהו אחר בעקבות אותה ספרות זולה ואני סתם דינוזאור
אבל אם רומנטיקה בדסמית (וכן יש הבדל בין רומנטיקה רומנטית לרומנטיקה בדסמית) היא מוצר לדינוזאורים
גאה לפתוח את פארק היורה מחדש וכל מי שמרגישה שיש בה רצון להכנס בשערי הפארק מוזמנת.
זה לא משנה מאיזה דור את, משנה באיזה פארק רוצה להסתובב.
דאגות, פחדים, שאיפות, תכנונים, בירוקרטיה, פרוצדורות, קומבינות, תחפושות, נפילות, אשליות, ציפיות, מלחמות ושאר ירקות
נשארים מחוץ לחדר
מתקלפים יחד מלכלוך העולם
מזקקים רגע
מטהרים
שוכחים
נבלעים
מרשים לזה
צוללים, שוחים, צפים, מרחפים
מביטים יחד ולחוד
מבפנים, מבחוץ
עמוק
השלמות בחוסר שלמות מושלמת
הכואבת שואפת למכאיב שישכיח כאבה
הירידה הכי תלולה מובילה לפסגה הכי גבוהה
האינסטינקט הראשוני לא מבטל את האינסטינקטים שבאים אחריו
שולח מילים לחלל החדר
מצטנפת לרגלי
כוח אמיתי בא בלחש
אמת יוצרת אמת
זה לא לכל אחת
זה לא בא בתקופות
זה לא חולף
זה לא תיבול
זה לא קינק
זה לא פטיש
זה לא לייט
זה לא הארדקור
זו לא פנטזיה
זו לא בחירה
*
זו דרך חיים
יש שיקראו לזה אופוריה
ניתוק ממה שעיצבת לעצמך כדמות
חיבור עוטף של את המזוקקת
ריחוף באוויר מעל תהום
ותפקידי לתת לך דלק להמשיך בדאיה בטוחה
תפקידי לשמר את הגובה ולרפד את הקרקע שנשמטה
אוהב את תפקידי רק מול הנהנות לרחף.
