לפני 3 שנים. 27 בנובמבר 2020 בשעה 14:07
החיים מרצדים כמו טלוויזיה ישנה
לא ברורים
קופצים
לעיתים קופאים
לא פעם המסך הופך שחור
ואם כבר שחור אז...
הנכתבים
תמונות הנאספות למכונת העריכה של החייםלפני 3 שנים. 27 בנובמבר 2020 בשעה 1:01
בלון שחור מתפוצץ בחלל ורדרד
מציף רגעי עבר וסיטואציות חולפות
כותב מילה אחרונה בספר חיים ישנים
פותח דף לבן בעולם כהה
פיסול מוסכמות חדשות
שחרור כבלים על ידי קשירת חבלים
שדה מואר אינסופי נחשף בחדר קטן ואפלולי
חולשה הופכת כוח
מוכר נשכח, זר הופך קרוב
טאבו מרגיש בית
אנשי הצד שהתרגלו לקלעים
יחוו אהדת קהל במרכז הבמה
התפל מקבל טעם
הטעים מקבל חידודים
אנשים מוארים בחושך מוחלט
לפני 4 שנים. 7 בספטמבר 2020 בשעה 15:53
טוסיקה הבתולי
כמו סופגניה העוברת תהליך לפני החדרת ריבה.
מובכת
רועדת
מתביישת להנות
עיסוי רקטלי בחומר מדמה זרע על בסיס מים
החדרת פלאג דמוי זרת עד מילוי בשרשרת כדורים.
מפחדת לגמור ולהנות, יותר מפחד הכאב
מפחדת להודות לעצמה שיש עוד חור המעוניין במילוי
רכונה על ארבע, טוסיקה מורם ומפוסק
לוח קליעה למטרה עם אופציה לפגיעה מדוייקת בלבד.
אביזרי רקטום בגודל ילדותי חודרים אט אט
דילדו נשלט שן כחולה בחריץ הנוח לה
רוטט לפי קצב מונחה אייפוני
מבקשת לגמור
דילדו נשלף.
רוצה לגמור ?
תלמדי לגמור מהטוסיקה שלך
מנגינת צרחות אביונה משתלב נפלא בעור הברווז
רועדת
לפני 4 שנים. 10 באוגוסט 2020 בשעה 13:42
נשימה רועדת של מיה
כמו רעידת אדמה באי בודד שמרטיט את הים
נהמת חיה מיוחמת
מחוייכת באביונה
חובבת בשר ושאר ״ירקות״
כנות ואשליית בקשות
צרחה דקה עד העלמות קול.
יש נשלטות שאתה יודע שחלק מגופך היה ריק לפני שהגיעו.
עד שהצלע התנכית לא חוזרת אתה לא מבין עד כמה ריאה זקוקה לצלע ושעד עכשיו לא נשמת טוב.
קוראים לה מיה
והיא שלי
רק שלי!
לפני 4 שנים. 8 באוגוסט 2020 בשעה 12:53
האיזון המושלם שבה הוא
חייתיות מתפרצת מול ביישנות אדירה
ציור מאוד ריאליסטי ומדויק המספר סיפור דמיוני בצבעים יפים מהמציאות
זאב מערות עם שיניים חשופות המילל כמו פודל קטנטן
סרט שחור לבן של פליני ב8k
מלמד אותה לשתוף מלפפונים בדרך חדשה.
קוראים לה מיה
והיא שלי.
רק שלי!
לפני 4 שנים. 8 באוגוסט 2020 בשעה 12:19
קסם מרחף בשמיים מעוננים
רועד מהברקים, נרטב מהגשם
רוחות עוטפות מצד לצד , מצמררות אך מיישרות לסנטר פנימי ומלטף.
היא זיקית צבעונית, היא ילדה של אבא שטומנת בתוכה כלבה שרוצה טיול שבסופו תחזור הביתה לשרת את אדונה.
היללות שלה הן מפתחות לשערי גן עדן
החיוך שלה הוא הדבר האמיתי
לא סתם מתולתלת. התלתלים לראשה הם תוצר של החשמל שזורם בעורקיה בעומס גבוה.
קוראים לה מיה
והיא שלי.
רק שלי.
לפני 4 שנים. 29 במאי 2020 בשעה 11:59
לצלול למהות
לליבת היצירה
להלחם בגלים
לנפץ את הסלעים
לחפור בחול הרטוב
להכנס ישירות לחומר הגרעיני
למצוא את ארכיון הזכרונות המודעים והמודחקים
למיין כל ממצא
למספר
לתעדף
לטפל בחוכמה ורגישות
לצאת מהמים בשקט
לים רגוע ושליו
לשכב בחול החם
ולהביט איך השמש שוקעת לתוכה
משנה צבעי גופה
מאירה
אחת עם עצמה ועם העולם כולו
לא סתם ספייס הוא גם מקום וגם חלל.
הכי עמוק ואינטימי, הכי גורם לריחוף
לפני 4 שנים. 29 במאי 2020 בשעה 9:23
אספי את פרותיך לטנא והביאי לרגלי
קטפי בטחון ואמון ששתלתי בך והבשילו
עקרי עשב פחדים שלכלך גינתך
מלאי הסלסלה ברגשותיך, באופיך, בנפלאות גופך
טפסי במעלי רגלי כטיפוס על צוק אין סופי
אחזי בכל מקום ללא עיקוב
מנוחתך בשרביט ארוכה מידי
המשיכי לטפס לליבי.
לפני 4 שנים. 26 במאי 2020 בשעה 11:57
נוחיות
חייבת להרגיש בנוח
מול השולט
עם עצמך
עם הסיטואציה
עם המקום שלך
עם מה שמתבקשת לעשות
עם ה״סטיות״ שלך
העם השוני שבך
עם המיוחד שבך
עם התחושות שלך
עם הפנטזיות שלך
להגיד לא
לחייך שטוב
לדבר
לשאול
להיות קיימת
אם לא נוח לך בכל הנ״ל
תדברי
תשאלי
תשתפי
תעירי
תאירי
אפילו תעזבי
נוחיות היא חובה
לנפשך
לבטחונך
להנאתך
להנאתו
והאחד משפיע על השני בכל המובנים.
במדד הנוחיות שמרי תמיד על דרגה 8
בדרגה 6 ניתן לעבוד ולשדרג נוחיות
בדרגה 4 לחפש מצב/ מקום/ מערכת נוחים יותר
בדרגה 10 הנוחיות תכניס אותך לתרדמת ואפטיות שבקלות תמשוך את המצב לדרגה 4
שמרי תמיד על דרגה 8
לפני 4 שנים. 25 במאי 2020 בשעה 12:30
את לא צריכה תיקון
את צריכה כיוון
כמו פסנתר ישן שהזמן לכלך ומרגיש ״כאילו״ כבר לא שמיש.
נקיון וכיוון והפסנתר חדש.
השאלה מי המכוון ועד כמה מיקצועי.
מכוון חובב יכוון ליד
מכוון מתחיל יצמד לטיונר ולספרים
מכוון מנוסה יגיע עם אוזן מאומנת, רגש נכון והבנה איך הפסנתר הספציפי הזה צריך להשמע.
ושהפסנתר מכוון נכון
אין כמו לנגן על פסנתר עם עומק והיסטוריה.