חשבתי ש...

הכל התחיל בצהרים משעמם שכזה, אחד מני אלף, קפצתי לביקור קטנטן בצ'אט של תפוז, והביקור התמים הניב אותך.. עומר. אדוני לשעבר, אהובי לנצח. איך ויתרתי עליך??? איך עשיתי טעות כל כך גדולה??
לא מצליחה להוציא אותך מהראש שלי. אתה התגלמות כל מה שהייתי רוצה שיהיה בגבר שלי, באדון שלי! ידעת לשלוט ולצוות ומצד שני- להתחשב, לעודד ולתת משוב חיובי. לימדת אותי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר שכל רגע איתך היה שיעור מאלף. מהרגע הראשון הרגשתי כאילו אני מכירה אותך מאיזה-שהוא מקום, כאילו כבר דיברנו בעבר. היה לי נעים לידך, הרגשתי מוגנת בתוך חיבוקך האוהב, בידייך שהמיסו אותי. הרגשתי מושלמת כשלחשת לי מילות אהבה באוזן, כשנישקת את צווארי. כשנתת לי להתענג על לשונך בתוך פי.
עומר, אהוב לבי, איך יכולתי לוותר על בנאדם שהעניק לי כל כך הרבה?! שגרם לי להאמין בעצמי, להכיר את עצמי מזוויות שלא ידעתי שהן קיימות. לימדת אותי כל כך הרבה, אבל בעיקר לימדת אותי.. ללמוד. איך אמרת לי- "תמיד תשאפי לדעת יותר". והדרך בה הבטת עלי בעיניך הרעבות, האוהבות, החכמות. בעיניים המצוות, הנהנות, המלטפות, המגורות. במבטים בלתי נלאים. איך נגסת וליטפת את שדיי, את פטמותיי הזקורות תחת מגע ידך, ואת בטני שוב ושוב ושוב בלי להפסיק, בלי שנמאס לך. בעיניים שמתות לטעום כל פיסה ממני. איך ביקשת לחצות עוד גבול, ובטיפשותי סירבתי, איך ביקשת לכבוש עוד חלק ממני אבל בחירשות-לבי לא נתתי לך. איך גמרת ממני שוב ושוב עד שגמרת איתי.. המבט האחרון שנתת בי. עם כל כך הרבה אהבה, כל כך הרבה געגוע עתידי, כל כך הרבה אתה...
אף פעם לא חשבתי שאמצא גבר שיהיה כל כך כלבבי, אבל אותה הוכחת לי שטעיתי! רק בידיך אני מרגישה מוגנת, כששכבתי עליך עם כל משקלי (איך צחקת עלי כששאלתי אם אני מכבידה, זוכר?!) ועטפת אותי בזרועותיך החסונות והצמדת אותי אליך, כמו רצית לחבר אותנו לאחד, הרגשתי שאני יכולה להישאר ככה שעות, ימים.. הרגשתי שהגעתי אל המנוחה.. היית כל כך טוב אלי שאני לא יודעת מה נתן לי את האומץ להגיד לך שהגיע הסוף לקשר שלנו..
"סקס הפרידה", שהצעת ונעניתי, היה השיא. היית מדהים. לא יכולתי להיפרד ממך. לא הצלחתי לחשוב על יציאה מהאוטו בפעם האחרונה.. ניסיתי להסניף אותך כמה שיותר באותו ערב, כדי שיישאר לי מספיק לתמיד, אבל כבר עכשיו נגמר לי כל הריח... ואני מתגעגעת!!
עומר, אהוב לבי, משאת נפשי. הראית לי את כוחי בכתיבה. איך גרמתי לך לגמור שוב ושוב רק מהמילים שלי, עוד לפני שראית את עיניי שכה אהבת, לפני ששמעת את נשימותיי שכה גירו אותך, לפני הכל היו המילים, ואתה ידעת להנות גם מהן. נתת לי להרגיש מלכת העולם, ועדיין שפחתך. איך אמרת לי באחד המשפטים הראשונים שהחלפנו- "אני שולט בעיקר ברגש, פחות בעניינים פיזיים" והוכחת לי את זה שוב ושוב כששבית אותי בקסמיך, כשהפנטת אותי ביכולותיך. כשחזיתי לראשונה בפלאיך..
איך חדרתי צפונותיך
איך טיילתי משעוליך
איך חרשתי שדותיך
וטעמתי אוצרותיך
דפקתי בשעריך
ופתחת מבואיך
וקשרת אותי בכבלי אהבתך
ליטפתי את קוציך
שליטפוני במגעם
ופרטתי על פניך
כמו היו כינור עדין

עומר מלאך שלי. תמיד תישאר בליבי. גם אם אוקיינוסים יפרידו בינינו הם לא יוכלו לה, לאש האהבה.
למרות הבדלי הגיל - - למרות הפערים שמ?נית, בשבילי הם היו גשרים להגיע אליך. כל פער היה קרש קפיצה לעולם שלך..

"אני אוהבת אותך" אמרתי לך ואתה אמרת- "זה מסבך את העניין"
והאמת היא שצדקת

אני אוהבת אותך עומר
ועכשיו נשארה האהבה

אבל לא נשאר עומר