Every time I say goodbye to you
I forget about safe
It gust so easy babe
Struggling…………..
My voices are struggling…..
Between the outdoor and coming
Colors in my hands was crying
It was so less ness babe
It's matter which door you choosing
When you try to get out
We have unlimited sole
So get out
Get out
Don’t be scare
electric channel
כל חשק ,כל צמרמורת,כל אשליה ופחד זכאים להיות מסופרים.....העולם מורכב מיופי וגועל התמון ביסוד האנושות ואין מה לעשות נגד או בעד העובדה .... (אני לא יודעת למה אבל הבלוג הזה כמעט נטול תגובות)מתחזים
מתנשקים
מנשקים את עצמם על השפתיים
לא מורגש כלום
לא מרגישה כלום
גז מתוק לא
מתפזר
משחקים
תיאטרונים
להודות או לאמין
במולד
או באינסטינקט
מה זאת אהבה?
אומנויות רעידת האדמה
מה היא אמת?
נקבה .
תכיני
לעצמך
ערכה
למצבי רוח דיכאונים
הבדידות היא
גאות בתוך בנזין המנועים
תיתפייסי עם עצמך
ותיתכווני לרדיו דולפין
רגש רטוב מטפטף על גוש חמר
לאט וכבר חלל עמוק נוצר
הוא פותח בכוח את עיניו של ילד עיוור
ולא פוחד
מהרגשת האונס שמתגברת
היא מצליחה לקשור מילים בהרמת נעליים ישנות
כבישים מהירים לא ממהרים להפוך לבטוחים
התזמורת הצבאית עוד מהדהדת שנים רבות לאחר התהלוכה
שמשתקפת על חלונות וקירות הבתים
שבהם אנחנו חיים מדי חיים
אנחנו לא מתים
אנחנו מתחלפים
אומנם האדמה
לא שוכחת להצמיח לנו סיבי תקווה
ממשיכה לתקתק את הזמן הנותר להתעורר
עד מה שאין לי איך לקראו לו
תודעה
תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לאותן משמעויות, אף שלמילה זו יש גם משמעויות נוספות – מצב של ערנות בניגוד למצב של שינה או של תרדמת. קשה מאוד להגדיר או להצביע על התודעה. תרבויות ודתות רבות חושבות כי התודעה נמצאת בנשמה, שנפרדת מהגוף. לחילופין, מדענים ופילוסופים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח. הבנה של התנאים הנחוצים לתודעה במוח האנושי תאפשר לנו לענות על שאלות אתיות חשובות. לדוגמה, עד מה היא מידת התודעה של בעלי חיים לא אנושיים? באיזה שלב בהתפתחות העובר מתחילה להופיע תודעה? האם מכונות יכולות להגיע למצב של תודעה? נושאים אלה הינם בעלי עניין רב לאלה שמתעניינים ביחס האתי כלפי יצורים אחרים: בעלי חיים, עוברים, או, בעתיד – מכונות.
איך לא קוראים לך?
לא באמת שייכת לי
לא מאוהבת
אך מרגישה כאילו יכולה לשכב תחתיך
שוקלת אני מילים
לבשת עלי קולר
עורכת בדיקת קשירות
על מה לשתוק
בוטחת בך
אפילו לא יצא לי להכיר
במה בוטחת
רוצה ליפול לתוך
רוצה ליראות אותך נשפכת
האם תרשי ?
אין לך לאן לברוח מהשתקפות
זו ארץ המראות
יודעת טוב
שמשחקת עם עצמי במחבואים
מסתירה לעצמי את השקרים
מוצאת פחדים
נכון יפה ליראות את פני השטח מרחוק
מטושטשים איברים הפנימיים
עדיף להיחלש נכון?
איך הצליחו הן לנשום
כשילדו
הן נגזרו
ועכשיו אחרי
שכבר נשמתי מבטנה
לא מצליחה לייצור בחזרה
את ההקשר
כיעורה
מה תרצי לומר
ביום שבו תחליטי להוליד
מפלצת לעולם
בלי התחשבות ביופי
תדעי לומר
את האמת
חשבתי שניפלט לי סוד
אבל
מבינה אני "שאין "
הכי גדול שבעולם
מוכר כעוד פרסומת עליזה
ואם תרצי זכר שיתבונן עליך
ברגע איסורים
תמציאי לעצמך אותו
דמיון מושלה
מתוך החשכה
תתבונני אל המראה
תראי שאת לבד עם המפלצת
שיכורה מטעם הבדידות
תזמיני לעצמך חיה טורפת
מתוך האוקיינוס
תפרשי איתה משחק שולחן
אולי גם דיאלקטיקה מוזהבת אל תוך הספרייה
קהל מוצלל מהפינה
ישליך עליך עלי כותרת אדומים
ימחה כפיים סוערות
למרות שהם רק השתקפות שלך
מולך
הם
קיימים
משקיפים
לך
על העור
שתזהי
את הגבולות.
היה בערך לפנות בוקר ,עדיין חשוך אבל לא לילה ,קצת אור הציץ מבין העננים,אבל עדיין לא היה בוקר .התקדמנו בין הרחובות של הבניינים הישנים והאפורים שעמדו על האדמה ויכלו לספר על הרבה אבל בחרו לשתוק,כרגיל בעיר הקטנה הזו תמיד היינו מסתובבים עד אור הבוקר בחיפוש .הסתכלתי על אלעד שהתקדם בהליכה המופנמת שלו , השער הארוך היה כווילון המתנופף ברוח ומרשה לך להציץ לתוך ההתרחשות שקורה שם בפנים,הוא חייך לי במבט ,"תראו איזה גודל "אמרה טלי וכולם הבחינו במבנה מברזל שכנראה היה אמור להפוך לבניין של שמונה קומות בעוד כמה חודשים,כולם ישר רצו כדי להתקרב ,"יש מצב שאנחנו מצליחים לתפס על זה?"החלפנו מבטים,לא קיבלתי תשובה וכולם החליטו שהם רוצים לנסות ...לא יודעת מה דחף אותי להתחיל לתפס על הצלעות הקרות האלו ,אול חוסר אכפתיות של הבוקר והעייפות מחוסר של שינה גרמה לי להפוך את עצמי לאיש עכביש .
טיפסתי למעלה הרגשתי שחווה איזו הרגשת תמימות שמרשה לי לשכוח מהעובדה שיש לי פחד גבהים ,לא היה לי אכפת מה יכול לקרות בעוד כמה שניות עם יסתכל למטה ויגלה שהרגליים שלי מנותקים מהקרקע ויכולים להחליק מהברזל בכל רגע. מבין הצלעות שהיו כולן באותו עובי ,אותו צבע וכמובן הריח , הבוקר כבר התחיל להתעורר וכמו בכל בוקר הטל הראשוני מילא עת ארץ ישראל בכל רחביה ,הוא תמיד היה מגיע באותה שעה בדיוק ותמיד היה מתמיד ,אפילו הצלחתי לקנא ביכולת ההתמדה והדיוק שלו,באיזה סוג של שעון הוא משתמש כדי שאף בעם לא ישכח להגיע בזמן.הטיפות הזעירות אלו היו כל כך בתוליות שאי אפשר היה לאשים אותן בסכנה ,הם נצנצו על הברזל כמו רסיסים קטנים וחדים שיכולים שחתוך את בשרך בכל רגע ,התחושה של הסכנה המתקרבת החלה לחלח לתוך התודעה שלנו .
"טוב נראה לי שפה אפשר לעצור ולשבת"
התיישבו בגובה של הקומה השישית והרגליים שלנו התעופפו כלפי מטה , הכול היה כל כך חסר הגיון הייתה זו הרגשה שתמיד גרמה לי להרגיש כל כך בנוח עם עצמי
ועם העולם שסובב אותי על פני הקרקע ,
אבל הפעם הייתי רוצה להסכים עם אימי ששמרה על המהלך ההגיוני של הדברים.
החלל החדש אשר המוח העייף שלי לא הצליח לפרש,
גרם לי להרגשה של אסטרונאוט אשר עף לחלל החיצון ושכח את החללית שלו בבית.חבל שכך,נראה כי עם החללית שלו היה מרגיש הרבה יותר נוח .
ישבנו שם בתוך שלד ענק של בניין ,כאשר אנחנו רגילים לא לראות דרך הקירות של בייתנו ועם רוצים לתת לרוח להיכנס אז פותחים חלון ,בהחלט שכאן המצב היה שונה ,הקור והלחות ,
לא הייתה שום דרך להימלט ממנה או להגן בפניה
פשוט נהפכנו לחלק מהאובייקטים הנמצאים מחוץ לקופסאות השימורים האנושיים שנקראים דירות, עם היינו מסוגלים להתקיים גם בסביבה כזו ,כלומר
בתוך בניין מהסוג הזה,נראה כי רוחנו הייתה באופן מוזר מרגישה הרבה יותר חופשייה ומאוזנת כי הייתה מחוברת יותר לאוויר ולשינוי השעות של היום.הבחנתי ברעידות קטנות ,היה זה אלעד החליט לרדת אל הקרקע מאחר שגילה את התסמינים של פחד גבהים מתעצמים,כולנו התעוררנו קצת מתוך המחשבות קלטנו שקומה שישית היא המקום האולטימטיבי לתופסת גבהים,הסתכלתי למטה והבחנתי שאלעד יכול ללכת על פני השטח בזה הרגע הבנתי כמה גבוה אני נמצאת,הסתכלתי על הידיים,ראיתי שהן רועדות,הרגשתי בזרמים קרים ומחושמלים העוברים לי בעור
ונכנסים לתוך הפנים של המוח,טלי שהייתה קרובה עליי ראתה שהמציאות נוזלת לי מהידיים ,הבנתי שנכנסתי למצב של פאניקה מה שאומר שהסיכויים שלי להתרסק בזה הרגע עברו את החצי,ככול שהייתי מבינה את הפחד שלי מליפול כך הייתי מבינה יותר את הרצון שלי והתשוקה לתהום שמתחת לרגליי,כל כך רציתי להשתחרר ופשוט להרפות .המוח שלי נלחם נגדי ,
מסתכלת למטה וכאילו מהופנטת מהפרספקטיבה שמוצגת לעיניי,רוצה לשחרר ידיים התהום ממגנט אותי אליו,אני מרגישה איך היד שעליה נשענתי דוחפת אותי קדימה והרגל שמתעופפת ונפגשת עם הברזל בחרה להיות רפויה ולא להחזיק את גופי ,
הפאניקה כל כך התחזקה,כבר לא הייתי ברשות עצמי ,התעוורתי לחלוטין מהפחד
דמעות והזרמים החשמליים מילאו את כל הגוף , עוד רגע אני יתרסק, פותחת עיניים ומגלה את הקירות הלבנות שלא היו קיימות לפני רגע בדיוק,הדמעות נהפכו לטיפות זעה קרה על המצח כאילו התקררו מהקור שבחוץ,
והזרמים החשמליים גרמו לכיווץ שרירים .
לראות משהוא ראשוני וחדשני בדברים השיגרתיים שסובבים אותי מיום ליום ,
להצליח למצאו את אינטרס בדברים שאני לא מתעכבת עליהם כי חושבת שהם פשוטים,קלים להבנה,חסרי צורך בלהיתחשב בהם,או קטנים מדי בשביל להיתייחס עליהם או גדולים מדי,כי לדעתי בדברים המפוספסים האלו אני מאבדת את הקסם אשר בו אני חשה כאשר נמצאת בהשפע מריחואנה כיצד אני יצליח להפעיל את הפתיחות והיכולת ליזרום עם כל דבר אשר נמצא סביבי בלי הכנסת חומרים זרים לתוך הגוף שלי....מתוך רצון לגלות ולהיסתקרן מהצבעים והצלילים,להיות בטוחה בעצמי ,לקבל כל דבר בחוש הומור ,וראיה חיובית לסיבובים והאקשן שקורה ,לתיסכולים,לאי-צדק ,איך לשחרר את כל המכאובים ,או לפחות להתחיל להרפות מאחד מהם....
עם אינטרל אותך מהחשמל
ידידי המאוהב לא תצליח יותר לנשום בכוחות עצמך
המוח החשמלי שלך ידע כיצד בדיוק לשלוח לך פקודות ראויות ולא ראויות
אתה לא תוכל לסרב לו
תאמין לי שלא
תמיד תוכל לעוות אותו
בעזרת עשן ירוק והרסני
שיצא בתוך ראשחה במחולות חסרי דעת
אז תגלה את העינין בכל תזוזה וצליל
לא תצטרך להיחשב משועמם
כי לא תוכל לעצור את זרם שישפך מתוך הדעת המסונוורת
לחלל הנמצא סביבך
לא היה זה משנה כיצד נראות הבעות פניך
או עם המבט שלך נכון עכשיו או אחר כך
ולאחר שהקרן החשמלית הזאו תפסיק לסנוור אותך
תחזור להלך על הרבעה ולבצע פקודות
בשל מסויים ישחרר אותך מכל הברזלים
אתה תהיה חופשי