electric channel

סצנה ב'

"הוי אני כבר מאחרת!" אמרתי בתוך ליבי כאשר ראיתי את השעה שמראה השעון שעל ידי .....כאשר הגעתי לשער של בית הספר הבנתי שאני כבר בצרות..וכמובן האיחור שלי לא יישאר בלי תגובת.המחנך."תיכנסי לחדר שלי מיד...." אני צייתי.... הבנתי שמה שמחכה לי מאחורי הדלת הולך להכאיב לי ..אבל לא היה אפשרות לברוח מהעונש אז החלטתי להיות אמיצה ולהסתכל לפחד בעיניים ...כאשר הגעתי לדלת של המנהל היא הייתה נעולה והצטרכתי לחכות לו ...הרגשתי התרגשות חזקה המשולבת עם הפחד בפני הכאב...כל דקה הייתה כמו טיפות קטנות המקרבות אותי על הפיצוץ ....לפתע שמעתי את צדדיו של המנהל במסדרון הלחץ גדל....הצליל של הצעדים היו כמו הטופים שמנגנים את סימפוניית המוות..לקורבנות ..זה מתקרב ....כאשר הרמתי את עיני מהרצפה ראיתי אותו........ "תיכנסי "אמר והסתכל במבט עמוק לתוך עיני זה היה מבט בעל עוצמה ,מבט התנסותי...אני נכנסתי וליבי התחיל לפעום במהירות גבוהה..הוא ישב בכורסתו מאחורי השולחן והתבונן בי..כאילו יחל להרגיש את הפעימות ליבי ,כאילו ראה אותי מבפנים..את נשמתי.... , תתקרבי עליי, אני עמדתי ליד הדלת התקרבתי קצת..." תורידי את המכנסיים ושימי את המרפקים שלך על השולחן..." לא העזתי להסתכל עליו ...
עשיתי כרצונו...
המתח בחדר גבר .-"אנחנו דברנו כבר על האיחורים שלך נכון.?"
-"כן המורה" עניתי כאשר אפשר היה לשמוע את ויברציות שעוברות בקול,
-"אז למה את מאחרת שוב?"
-"שתקתי"
-"את חושבת שאני התעלם מזה?"
-"חסר לך חינוך! ,אבל זה ניתן לשיפור בשביל זה אני כאן...."
-"אני התיישרתי והתחלתי לנסות להסביר לו שזה לא יקרה יותר,זאת הייתה טעות.."
בזמן שאני מנסה למצאו תרוץ הוא הוציא את הכיסא שהיה מאחורי שולחן העבודה שלו ,לאמצע החדר לקח אותי ופשוט משך את ידי כך שלא הספקתי אפילו להתנגד ,נפלתי על ברכיו...
-"את לא תתנהגי איך שבה לך!..". ומכה את הישבן שלי....
-"אבל המורה אני מבטיחה שזה לא יחזור על עצמו...."
-"אני בטוח!!! שזה לא יחזור על עצמו!"
... .אני מנסה להתחמק מהמכה ההבאה ... שוב.... ושוב..לא מצליחה היד המכה תמיד מסיגה אותי...
.אין ....לאן לברוח! חשבתי לעצמי..
ברגע כל שהוא הוא הפסיק...ואומר "תפסיקי לזוז!...תשמרי על הפוזיציה שלך..!!!.." ואז המשיך במעשו.... הקול שלו היה פקודה ברורה בשבילי אבל לא יכולתי להתאפק זה היה חזק ממני ....אז הוא הפסיק וציווה עליי לקום ....קמתי... הוא הוריד את החגורה שהייתה עליו קיפל אותי לשולחן והמשיך ...להעניש אותי.....כאשר סיים הוא העמיד אותי בפינה ואמר לחשוב על זה עם הפנים בקיר....אני נעמדתי ובינתיים הוא חזר לשולחן העבודה שלו ..שמעתי רשרוש של הדפים ואת הדפיקות הקטנטנות של העט שכתב בה...