פגישה ראשונה:
פגשתי אותה פעם ראשונה, היא הייתה חצי מזמינה וחצי נבוכה, אהבתי את זה.
היא נראתה יפה ומטופחת, אני אוהב את הצורה שהתלבשה, וגם לאחר מכן אהבתי את עומק השיחה.
כשהגעתי לפגישה היה שם בחור נוסף(שכנראה והתחרה על ליבה) אבל לי זה לא הפריע, כי הוא פשוט נעלם... זה לא כי אני רע ולא מהסיבה שאני תחרותי, פשוט הוקסמתי ממה שראיתי.
לאחר פגישת קפה שנמשכה לה כחצי שעה בה אני מקשיב איך שהוא למלמולי האחר... ובעיקר בוהה בעורה הלבן שלג, ותוהה לעצמי כמה אומץ יש לה לנשלטת הזו, לפתוח איתי שיחה פרטית בצ'אט של הכלוב ולאחר מכן גם לתאם איתי פגישה.
היא הייתה בהחלט מעבר לכל מה שציפיתי מנשלטת בכלוב(בלי להעליב כמובן), פרופורציות, עדינות, תמימות, יופי, ובעיקר חוכמה.
אין ספק שמשיכה אינטלקטואלית היא סף בל יעבור אצלי, ובמיוחד כזו מעידה על אישה בריאה בגופה ובנפשה.
המשכנו לאיזו מסעדה קרובה שלושתנו כי זה מה שיכולתי לעשות באותו הרגע, אני לא בעניין של לפגוע אבל באמת הייתי רוצה שהבחור השני יעלם, ולהקשיב בעיקר למה שיש לה לספר ולשתף אותי.
פגישה שניה:
היא באה לבקר אותי עם חברות, מה היא חשבה לעצמה? היא רוצה להשוויץ בשולט החדש? מחפשת מילים חמות מהחברות שלה? בחרתי להתעלם מהעובדה הזו, ולאחר שהחברות שלה פרשו נכנסנו לשיחה עמוקה שבמהלכה לוויתי אותה לרכב תוך כדי שאנחנו משלבים ידיים, הרגשתי את התמסרות הגוף שלה בשפת הגוף שבחרה להשתחרר מאוד לידי(את זה גם זיהיתי בפגישה הראשונה).
הפנמתי כבר שיש איזה משקל כבד שהיא גוררת איתה, הבחנתי ברגשות האבודים שלה, זיהיתי אותה כאישה/נערה הרצה בזיגזג בשדה פתוח ומנסה לנסוק מעלה, הרגשתי שמשהו מעקב אותה,
החלטתי לקחת אותה תחת חסותי.
ההודעות והמשימות:
בשלב זה החלטתי לייצב אותה ולתת לה כלים למסלול הנכון, הרגשתי אותה נלחצת ונאבקת כאשר המרחב הפתוח והמבולגן גרם לה להסתחרר ללא מטרה, לכן צמצמתי את כל המרחב שהיה לה למסלול אחד מסודר וארוך ע"י משימות ושיחות ארוכות בסקייפ.
עדיין הרגשתי כאילו יד דמיונית שמחזיקה אותה בבגדים ולא נותנת לה להתקדם הלאה, משקל עודף שמונע ממנה לפרוח ולעוף מעלה.
לכן מתוך ביטחון בעצמי ובדרך שלי בחרתי להביא אותה לקצה המסלול, "צומת T הבחירה בידייך אמרתי לה, זה או אני או מה שמקשה עליך, עליך לבחור ולתת לי תשובה עד חצות"
במחשבה לאחור יתכן שהיה פה סיכון מסוים שהרי היא לא מכירה אותי היטב, את היכולות והאיכויות שלי, ועדיין היה לי כל כך חשוב לגרום לה לקחת את ההחלטה הזו.
החלטה שתגרום לה לשחרר מטען והתמסר אלי (ולא רק בקטע מיני) או לשחרר אותי ולהישאר עם המטען(שעדיין לא ידעתי בדיוק מה קורה שם - מכיוון שהיא לא שיתפה בדיוק).
לאחר יומיים מאוד קשים מבחינתה היא החלה להתמסר אלי, ולא שאמרה בצורה מפורשת כן אני רוצה, זה היה ממש כאילו הרגע של אחרי הכן, כאילו ותרה על התשובה והחלה לציית להוראותיי.
שמחתי מאוד על בחירתה, ושמחתי יותר שלא בזבזתי אנרגיות לשב, אני נמצא באתר הכלוב לסירוגין כבר כמה שנים, פגשתי נשלטות בודדות, אך מעולם לא הרגשתי צורך עז לטפח נשלטת כפי שהרגשתי כשפגשתי את להיות רוח. עברו להן עוד כמה פגישות יחד...
ומאז אני האדון שלה והיא הכלבה היפה והמטופחת שלי.