ליווי אישי

קבעתי עם הכלבה שלי בצומת הרחובות דיזינגוף עם בן גוריון בת"א.
הכלבה הצייתנית המתינה שם בדיוק בשעה שקבענו, חשוב מאוד לציין שהכלבה לא עומדת לעולם בזמנים בעולם שמחוץ לעולם הבדס"מ
עם זאת הכלבה ציינה בפני שהיא המתינה לי שם 20 דק' לפני, זה מאוד חשוב ומאוד מיוחד עבורי מכיוון שאיחור של 5-10 דק' היה גורם לי לביטול הפגישה.

פרופקציוניזם, דייקנות, אסטטיקה, הערכת זמנים אילו הם ערכים בל יעברו עבורי.
נפגשתי איתה בשעה שקבענו, התקרבתי אליה "שלום כלבה" אמרתי באוזנה, "שלום אדוני" היא השיבה.

אני מאוד מחבב את הכלבה הציתנית שלי, היא לומדת מאוד מהר את כללי המשחק ומתקדמת במהירות שיא ובדילוגים שמפתיעים את שנינו.(ציינתי את זה בפניה).

"אחרי כלבה" והסתובבתי ללכת, הכלבה הלכה לצידי, למרות אני אינני חסיד גדול של סושי ידעתי שהכלבה אוהבת... "את רעבה לסושי?" שאלתי אותה, "כן" ענתה הכלבה.

רגע לפני שהגענו לסושייה שרציתי לקחת אותה משכה את עיני חנות חדשה, נכנסתי פנימה - הכלבה אחרי, הסתכלתי במבחר הקוראסונים, הפשטידות והמאפים שהעילו ריחות נפלאים, בחנתי והסתכלתי על הכלבה שלי והחלטתי להמשיך הלאה, משהו פנימי אמר לי... סושי :).

הגענו למקום, "תבחרי את!" פקדתי עליה וניגשתי לשבת על כיסא מרוחק, הכלבה הבינה עניין ונגשה לתפריט.
לשבת או לקחת שאל המוכר, "לקחת" עניתי מרחוק.
לפתע הבחנתי שהכלבה שילמה על ההזמנה, שאלתי כמה והוצאתי שטר מתאים, הכלבה סירבה לקבל אותו - אמרתי לכלבה "אני סופר עד 3 ואת לוקחת ממני את השטר, 1-2-..." הכלבה לקחה את השטר מידי, יש לה מזל כי הפגישה שלנו עד כמה שאני רציתי גם יכלה להיגמר פה., נזכרתי שמגיע לה כסף נוסף ובקשתי את השטר שמסרתי לה ונתתי לה שטר כפול.

הכלבה אספה את ההזמנה והמשכנו לטייל, תוך כדי שאני מקפיד שתדבר בצורה הראויה בין אדון לשפחה(לכלבה שלי יש נטייה לפתח רגשות והאדון מודע לכך מאוד).
הגענו לפארק שנמצא ליד מלון הילטון, הכלבה ציינה בפני שהיא ממש מרגישה שהיא מובלת על ידי ונוח לה עם זה, הדבר נתן לי אוקי פנימי, לקחתי רצועת וקשרתי לה את היד, הכלבה היתה מאוד נבוכה.
"תשחררי לחץ"  פקדתי עליה, ואכן כך עשתה, המשכנו יחד... אדון וכלבה מטיילים כאשר אני תר אחר מקום שאוכל לשבת איתה לאכול ולשחח.

מדי פעם עברו מולינו אנשים אבל הם לא שמו לב לרצועה שהחזקתי בידי השמאלית.
כאשר התקרבנו לקבוצות אנשים בפארק הסרתי מעל ידה את הרצועה, פתאום מצאתי את המקום המושלם, מדרגת בטון על קצה של צוק ממנה נשקף הים הכחול, לשמאלנו הנמל וממולינו שובר הגלים, אחלה מחזה.

התארגנו לישיבה פתחנו את האוכל ותוך כדי והמשכנו לדבר ארוכות(דיברנו המון) בעיקר הקשבתי לדברים שיש לה לומר, חשוב לי מאוד להקשיב לה, וגם מסקרן אותי ללמוד אותה כל הזמן.

כשסיימנו שאלתי אותה אם יש לה מגבונים בתיק, היא ענתה לי "כן אדוני, יש לכלבה את כל מה שהאדון דורש שיהיה בתיק".
וזה בעצם משהו שאני דואג תמיד שיהיה בכל תיק, אני בחור די מסודר :). 

המשכנו לטייל לכיוון השדרה, אני האדון והכלבה ברצועת היד אשר אני מחזיק בידי, בשלב הזה השתחרר משהו שלא לי ולא לכלבה היה אכפת אם מישהו שם לה, ולדעתי זוג מבוגרים שם לב.

הגעתי לספסל שטוף שמש..."שבי כלבה" ביקשתי ממנה, והיא התישבה, התישבתי לידה שוחחנו על הכל (היא צינה את רמת החרמנות המטורפת שלי אלי, זה מחמיא לי מאוד שהכלבה רטובה).
התרתי את הרצועה מידה, "הניחי את ראשך על רגלי" ביקשתי ממנה, והכלבה נעתרה לבקשתי, תוך כדי שהיא מדבר אני מלטף את ראשה, את שיערה היפה..., הכלבה צינה בפני שגם אם הייתי מבקש שתשכב על הרצפה לידי היתה נעתרת, ביקשתי ממנה שלא תיתן לי רעיונות 😄 כי אני עלול לייסם אותם.

היינו ככה זמן מה... עד שציינתי בפניה שהזמן לפגישה שלנו הולך ותם, הכלבה עשתה קולות מבקשים... האדון הסכים לתת הארכה.
זמן ההארכה היה כשעה, לדעתי זו היתה השעה שבה הזמן עבר הכי מהר, כשהבנתי שהיא אוהבת שווקים פתוחים לקחתי אותה למקום שלא הכירה, שוק הפישפשים בכיכר דיזינגוף.

אני מרגיש צורך להזכיר שלושת השעות אנחנו משוחחים ברחוב, כאדון וכלבה, המגע מרוחק, רק כאשר אני מחליט מתחבקים או נוגעים.

לאחר שהסתובבנו יחד, היו דברים שהייתי צריך לעשות ולכן נפרדתי מהכלבה, עד הסשן הבא.

*אני רוצה לומר לך אישית כלבה צייתנית, אני מאוד גאה בך ובתהליך שאת עוברת, העובדה שאת הולכת אחרי בעיניים עצומות איננה מובנת מאליו.
האדון מאוד מכבד ומעריך אותך.