לפני 17 שנים. 26 באוקטובר 2007 בשעה 13:22
בימים האחרונים ההרגשה כמו טיפה של גל הדוהר לכיוון החוף ומתנפץ בשיא למול שובר הגלים שהונח על ידי אנשים.
ושוב ושוב.
היאוש לפעמים לופת, הבדידות נהית קשה, ואני מתברך באנשים אוהבים שמקשיבים.
בימים האחרונים גם הם מלקקים פצעים וכואבים.
הנחמה נמצאת בהקשבה. בידיעה שיש את הדרך.שאפשר לשנות ולתקן.לעשות.לטעות וללמוד.
לאהוב.
וגם שם,חומה. בלי סדקים או צוהר.
ואז מקשיב.שומע את הצהלות של הילדים מאחורי החומה המשחקים ללא חשש .
ויודע שיש שם מקום טוב.
ללכת אחורה ולהתחיל ממקום אחר.לשאת עיניים פנימה , לידיעה שיש כיוון פנימי,צריך לשלב אותו עם החיצוני.
להקשיב.לעצמי.למה שנוצר מהמציאות ומהאינטרקציות עפ הסביבה ,עם האנשים שכואבים בעצמם.להיות בשבילם ובשבילי.
אהבה .