|
|
|
חשבתי על זה שמלא זמן לא כתבתי כלום , אז הנה באתי לתקן. :-)
אני חושב שככל שאני ממעט לגלוש בכלוב, לקרוא דברים שאנשים כותבים או להיות עד לתופעות מסויימות פה אז יש לי פחות ופחות מה לכתוב ועל מה להגיב.
זה לא אומר שאין לי מה להגיד , זה פשוט פחות מפריע לך כשאתה מרוחק.
בדס"מ לא הולך טוב עם חולשה אמיתית.
חולשה של הנפש והרוח.
זה משחק מסוכן. זה טיול על שביל משובש ממש על קצה תהום.
זה גם מצד שני משחק מהנה ומאתגר.
זה מתיחת גבולות והליכה על הקצה.
זו חוויה עוצמתית.
וכדי לעבור אותה בשלום צריכים להיות מפוקסים. וכשירים. ויציבים.
הרבה , אפילו הרבה מדי אנשים מגיעים לזה לא שלמים ולא מוכנים.
הם משתעשעים בפנטזיות הללו כמו שילד משחק בגפרורים.
והתוצאות הן במקרה הטוב עצובות ובמקרה הרע הרסניות.
שילוב של בדס"מ עם כאב נפשי אמיתי, עם מצוקה, עם חוסר יציבות.
זה קוקטיל רעיל ומתכון לאסון. לשולטים ונשלטים כאחד.
והכי עצוב שלא משנה כמה יגידו את זה או יכתבו את זה,
זה לא באמת ישנה למי שצריך להפנים את זה....
אז הם אמרו לי תכתוב את 3 הדברים שהכי מעצבנים אותך בעולם.
והיה כזה מין טור מספרים ושורות ריקות למלא. שנראה ככה :
1. _________
2. _________
3. _________
אז אחרי מחשבה עמוקה מצאתי רק אחד, אז רשמתי אותו:
1. אנשים
2. _______
3. _______
נשבע לכם עד היום אני לא מבין למה אני לא עובר סוציומטריים....
החיים הם מה שאתה עושה בסופו של דבר תכלס.
לשבת כל היום ולכתוב על מקלדת מה אתה מצפה או רוצה או חושב או מרגיש לא יביא אותך לשום מקום אלא אם אתה סופר או עיתונאי.
(ורוב הסיכויים שאת/ה לא).
לכן בסופו של דבר כדי לחיות את החיים צריך מדי פעם לכבות את המסך, להחליף את הטרנינג בבגד הולם ולצאת החוצה לעולם. ***
(או לפחות לעשות קצת ספורט)
*** מוגש כשירות מטעם הנהלת הכלוב, שמנסה להקטין תביעות נזיקין עתידיות של גולשים נגד האתר בגין השמנת יתר, בעיות לב, טחורים ופצעי לחץ....
הרבה יותר קשה לאבד את הכל, מאשר להיות חסר כל.
שווה מחשבה
ניתן להנות גם מבדס"מ למטרות הנאה בלבד.
בלי סיבוכים רגשיים ונפשיים, בלי תסביכי עבר וחרטות עתיד.
אם זה לא מרגש וכיף לפני תוך כדי ואחרי.
כנראה שבחרתם לכם את הסטייה הלא נכונה.
מרוב אנשים שחיים פה בסרט באתר
כל פעם שאני מתחבר לאתר עולה לי ריח של פופקורן מהמחשב...
צריך להוציא פה סטיקר חדש:
"סוטים בסרטים"
מכירים את אלה שמדברים הרבה ועושים מעט?
לגיטימי לחלוטין.
לכל אחד שמורה הזכות לכתוב שטויות ולזיין את המוח לכל מי שמוכן לקרוא אותו.
אבל שמישהו כזה מחליט לתת "ביקורת בונה" לאנשים שעושים הרבה כיצד הם יעשו את הדברים "טוב" יותר .
זה כבר גולש לתחום הפאטתי
קצת מזכיר את החברה האלה
אני תוהה האם העובדה שלא כתבתי מזמן נובעת מזה שאין לי מספיק זמן פנוי לבזבז על הגיגים במשקל נוצה, או שפשוט כבר אין לי מה להגיד.
ואני לא יודע מה משתי האפשרויות עצוב יותר...
ועוד נקודה עצובה למחשבה.
הסיכוי שאת הפוסט הזה קורא כרגע גבר רווק בן 32 העונה לשם בנצי שיושב מול המחשב בתחתוני בוקסר כחולים ובלויים עם 3 חורים מאחורה, בדירת חדר וחצי שכורה בראש העין שלא נוקתה כבר שבועיים ועם ערימת כלים בכיור בגובה מדוייק של 34 סנטימטר, ובבעלותו כתם טחב בצורת חצי נקניקיה בתקרת המקלחת וכלב פינצ'ר בן 17 העונה לשם טייגר עם פאטיש לליקוק ממטרות והליכונים של קשישות. הוא עדיין הרבה יותר גדול (בערך פי 5000) מהסיכוי שיהיה פה שלום בעשור הקרוב.....
שבת שלום לכולם
אני תוהה אם החיים בלי בדס"מ ברקע היו יכולים להיות פשוטים יותר או משעממים יותר....
כי מצד אחד זה כל כך כיף, ומסעיר ומגרה.
אבל גם כל כך מגביל לפעמים. שלא לדבר על רמות ההשקעה הנדרשות...
