זהו, החלטתי לעשות את זה.
שנתיים כמעט משכתי את העניין, התחמקתי, ניסיתי לא להתמודד.
אני יודע מה התהליך ומה משמעותו,
אני גם יודע איך עושים את זה. אני מכיר כל צעד ויש לי את הכלים להתמודד.
גם את הניסיון (לטוב ולרע).
זה לא תמיד הולך חלק, יש תקיעות בדרך וגימגומים.
לפעמים אחרי שעושים את הצעדים הגדולים מגלים שטעינו בדרך, שמשהו השתבש,
וצריך להתחיל שוב מחדש.
הפרס על המאמץ:
התחלה חדשה, נקיה, ממקום טהור יותר.
נקי מכל מיני רשעים וטפילים.
אבל זה גם לא כל, אתה מוצא את עצמך לעיתים בבעיות חדשות, דברים שלא במקומם הטיבעי, כמו שעוברים דירה ולא מוצאים איפה שמת את הכוסות.
התחושה המוכרת והנעימה, תחושת הביתיות נפגעת ונשחקת.
זה מרגיש קצת זר ולא טבעי ומאולץ, עד שמתרגלים.
וזה גם בזבוז זמן ברמה מסוימת כי ברור שבקרוב זה יתחיל להתפרק לך בידיים שוב.
לא משנה איך תנסה לתחזק את המערכת הזו.
כן כן רבותי
לא היתה כבר ברירה
אחרי כמעט שנתיים שנמנעתי מזה לא היתה ברירה ונאלצתי שוב לפרמט את המחשב ולהתקין אותו מחדש....
:-)))))
(וסבא היה אומר להרוג טורקי ולנוח...)
לפני 15 שנים. 4 בספטמבר 2009 בשעה 9:21
