אני יכול לסלוח כמעט על הכל,
כל פגיעה , עלבון, שטות, ריב וכדומה.
אבל הדבר היחיד שמבחינתי אין עליו כפרה הוא בזבוז הזמן שלי.
זמן הוא המשאב הכי יקר ונדיר בעולם, יותר מכל יהלום או חבית נפט או יצירת אומנות.
זמן זה הדבר היחיד שאם הוא הולך לאיבוד, או מתבזבז הרי שאי אפשר להחזיר אותו.
אי אפשר לתקן את הנזק.
אנחנו חיים בעולם הזה פרק זמן קצר מדי, כל בזבוז שכזה הוא מחדל.
אני לא מדבר על דברים שאנו מכלים עליהם את הזמן ויש בהם לגרום לנו עונג או אושר או תחושת הנאה. אלא על דברים שאין בסופם ולו שביב של תכלית.
חובה עלינו לחתור למטרה ולהשיג את המקסימום בפרק הזמן שיש לנו.
לכן אני נמנע מפעולות סרק של בזבוז זמן ככל הניתן. ויש אנשים שפשוט לא קולטים זאת.
זה הפך אותי לאדם מאוד ישיר ותכליתי וממוקד. אולי קצת פחות סבלני מבעבר.
אבל שמתחילים לראות את החיים ככה ולחתור בכוח למצוי הזמן מגלים שפתאום יש הרבה יותר מקום בחיים להנאות.
אני כותב את זה כי יש אנשים שלא מבינים לפעמים את הישירות שלי ומנגד את העובדה שלמרות התחברויות חיוביות והתידדות מהירה, ולמרות הנגישות הרבה שלי לאנשים והפתיחות לפעמים אני מנתק מגע מהר מדי לטעמם של אנשים.
זה לא שאין לי עניין, זה פשוט כאשר מושכים לי את הזמן אני חותך הלאה.
החיים קצרים מדי לאנשים שגוררים רגליים.
זה לא אתם זה אני...
לפני 14 שנים. 9 בפברואר 2010 בשעה 23:03
