לפני 12 שנים. 4 בפברואר 2012 בשעה 12:26
אני יודעת שאני כזאת. אני לא מפתיעה את עצמי.
זו הבעיה הכי גדולה שלי.
אני נקשרתי אלייך, ולא משנה מה תגיד לי לעשות- אעשה.
רק כדי להיות בקרבתך, רק כדי להיות איתך.
אף פעם לא נקשרתי ככה לאף אחד, תמיד ידעתי לעמוד על שלי.
איתך זה אחרת- אני כחומר ביד היוצר ומאד קשה לי לסרב.
גם כשאני יודעת שאני עושה את השטות הגדולה ביותר בחיי, כי זה פוגע בי- אני עדיין איתך.
כן, התחלת כשולט שלי. ראית כמה אני שמרנית למרות כל התאווה שבי.
אפילו סבלת קצת בהתחלה והתרחקת ביוזמתך- פעמיים.
וחזרתי אלייך- פעמיים.
בלי לחשוב על הכבוד שלי, היושר שלי- כלום.
חזרתי אלייך לאט לאט והייתי שלך.
ולא האמנתי שזה יקרה- לא האמנתי שככה "אוותר" לעצמי- וויתרתי.
כי רציתי אותך.
לא מזמן כשנפגשנו הבטחתי לעצמי שאעמוד בפנייך.
בפניי הזין המדהים שלך- ועמדתי. כמעט כמו ששלך עמד.
עמדתי כל כך בהבטחה שלי שאחרי חצי שעה גמרת- בלי שום מגע, ליקוק- בלי כלום. גמרת.
כמה מוזר שבדרך כלל אני צריכה לעבוד כל כך הרבה על הזין שלך,
והנה בפגישה אחת אצלך ברכב אתה גומר בלי כל מאמץ שלי.
עבר קצת זמן מאז ואז הצעת לי הצעה מפתה:
אורגיה עם ידידה שלך.
אני כהרגלי לא מיהרתי להתחייב מראש. במיוחד לאור הצינון וכאב הגרון שתקף אותי.
אבל הסכמתי, כדי להיות איתך, כדי לראות אותך עם אחרת.
כדי ללוות אותך בנסיעה הארוכה הזאת ולוודא שלא תירדם בדרך.
כל כך אכפת לי ממך. וממש לא משנה לי מה אני ארגיש בכל הסיפור.
בסוף באתי, ונשאבתי- היה מדהים.
בדרך אפילו עצרנו לשתות משהו חם והמשכנו בנסיעה.
כמה רציתי להעיף את השולחן בבית קפה ולהיצמד אלייך.
כמו לפני שעה.
התחממנו קצת ונסענו אליי. עם סיומו של הערב הגיע הזמן להחזיר אותי לישון.
שונאת פרידות. במיוחד בנינו. אני יודעת שאתגעגע, ואזכר.
אני יודעת שאני רוצה אותך יותר.
אני יודעת שאני משקרת לעצמי, ואומרת- זה יעבור.
ועם כל פגישה שלנו זה רק מתגבר ואני פשוט עיוורת לעצמי.
פעם, לפני יותר מחצי שנה, הייתי אמיתית ושיתפתי אותך- אבל אתה אמרת שכרגע זה
לא בשבילך. ואני הבנתי.
לעצמי אמרתי שלא אפגש איתך יותר, אבל אני לא חזקה מספיק כדי לעמוד בפנייך ומאז נפגשנו
לא מעט פעמים.
כן, יכול להיות שאני צריכה להינתק ממך לגמריי, כי זה לא בריא.
לא בריא כל מה שאני מרגישה אלייך.
והיום, אני בהחלט יכולה להגיד שאני מרגישה.
בהחלט.
