הגיע הזמן לפרוק

ויכול להיות שאני "סתם" מחכה לשווא.

יכול להיות שזה בכלל לא יקרה.

מה שבינתיים קורה זה שאני מחכה.

מחכה לזרע שלך.

זה לא שלא טעמתי אחרים.

טעמתי.

פשוט לא נהנתי.

לא נהנתי כמו שאני יודעת שכל כך אהנה איתך.

כבר שבועיים אני מחכה לפגוש את זה שגורם לי לישון עם המחשבה הזו

ולהתעורר איתה כל בוקר מחדש.

לפנטז על הקול שלך ולהרגיש את המגע שלך.

אני אפילו חושבת שאני רוצה בזה אפילו יותר ממך.

אבל מי יודע....

אני שונאת לדבר באוויר בלי לעשות "באמת",

אבל כרגע זה מה שאתה משאיר לי.

כרגע.

בינתיים אני יודעת ששום זרע, זין או כל חוויה אחרת,

יכולים להתקרב לפנטזיה שנמצאת לי בראש לגביי מה שהולך לקרות בנינו.

ובגלל זה אני לא נהנת משום דבר אחר-

ובגלל זה אני נאמנת זרע.

שלך.