|
|
|
איך אני שונאת לקום מוקדם
7 לפנות בוקר
כאילו מה הקטעעע
טוב לפחות סיימתי
2 פגישות חשובות
ורק 9:40
ואני הולכת
לסדר
את החדרים
ועעאיי שסידור של מעבר דירה לא נגמר
נראה לי אני צריכה ללכת לאיקאה
שוב...
אבל לא באמת
מחפשת להתחמק מהבית
למרות ש....
אחרי יותר מ36 שעות שלא אכלתי
לא יודעת למה.
רק קפה בבוקר
הלכנו לאושי אושי
מסתכלת על המלצר,סוקרת אותו
אחרי כמה פעמים מביטה לו בעיניים
ואומרת למשה
איזה עיניים יש לו אה, בלי בושה -ליד המלצר
אז משה אומר לי
אני לא מסתכל על העיניים אני על הנעליים
וואי צחקתי ממש.
ואז
משה אומר לי אה מסתכלת על עיניים של גברים אחרים ...
חעחעח
לא נחנקתי מצחוק אבל שועשעתי
זה לא היום שלי
בהחלט, לא.
בא לי לישון
ממש
טוב, כנראה שככה התחיל וימשיך השבוע שלי.
צעקות על הבוקר בבית
הבת והבן רבים על שטויות
קללות מכות
ואני לא יכולה לקום עם צעקות
בטח שלא קללות ולא מכות
(ולא, זה לא פינוק של בוקר
טראומות העבר,ברור שהם לא מודעים ולא יודעים, אבל. הם גם יודעים שאסור לצעוק להרביץ ולקלל.)
ואז ריב עם המורה
ואז עם היועצת של בית הספר
ואז שוב ריב עם אחותי שעוד חיה לצערי
ריב עם ידיד
ריב עם עדן
האמת אני מנסה מה שפחות לריב כי הבנתי כמה בנאדם מכוער שהוא עצבני...
ואני לא מכוערת בכלל
גם שאני כועסת
אבל כשאני עצבנית? לא רוצה לדעת
מספיק לי הפרצופים מולי.
אבל יש ריבים וויכוחים שמביאים אותך
אל הקצה
חלאס כוס רבאק!
כאילו כולם חיכו ליום ראשון
תמותו.
בוקר מדהים היום
ועוד לא התחלנו יום ראשון
09:54
מעניין מה עוד היום.
היא באה!
תרועות כפיים
שטיח אדום
ואם אפשר איזה פגיון בצד...
מתחילים.
-אחותי
מה את מפגרת..?
אני
יש מצב לא עשיתי אבחון
למה?
-אחותי
לא לא אני רוצה להבין מה הסיפור שלך
[מבינה לאן זה הולך אבל סתם בא לי לטמטם אותה]
-אני
סיפור? לא סרט?
כי יש כמה..
אחותי
-תקשיבי אני אכנס בך
אני
-הו לא... לפתוח רגליים?
אחותי
-סתמי.
מה הקטע שלך עם אמא?
-אני
איזה אמא שלי? שלך?
לא לא תהי מדוייקת
[האמת, הבנתי כמה אדם מכוער הוא נראה כשהוא עצבני....שיעורי בית לעצמי]
-אחותי
מה הסיפור שלך? מה את רוצה נתק טוטאלי מהמשפחה?
אני-
כן!!!!! אוווו הגיע הזמן שתבינו את זה
תראי- רעל יש בכל מקום
ולי אין בעיה לשתות את הרעל הזה
אבל אני אמא לילדים אני לא אתן להם לשתות רעל
[מביטה בי במבט של- מה??
ידעתי שזה יהיה לה מסובך ושיעשעתי את עצמי]
-אני
מבינה?? אני מחייכת כי את נכנסת למקומות לא לך
-אחותי
את יודעת שאמא רוצה לעזוב את העיר בגללך?
-אני
נו ומה מונע ממנה?
אגב שתחפש את האמת ולא לתרץ למה לחזור לגור עם חבר שלה.
לי עדיף מה שיותר רחוק
זה משרת את האינטרס שלי
-אחותי
יואוווו הלנה את תקבלי מכות תרגיעי
אני-
ממממ בטוחה שאת רוצה להיכנס לפינה הזו איתי?
עוד שניה את ממליטה
ואני כבר לא אלימה -חבל להעלות טריגר של אלימות למה את יודעת כאפה ואת מתה
אחותי-
את יודעת, משהו קרה לך
אני שמתי לב מאז שהתחילה המלחמה נדפקת
משהו קרה לך
אני-
כן כמו לכולם.
מה את רוצה? את לא הולכת?
אחותי-
אה אז רגע המלחמה זה הנקודה הרגישה שלך עכשיו?
בואי נדבר על זה שניה
אני-
תקשיבי שנינו נשים שנינו יודעות מה הנקודה הרגישה של כל אחת מאיתנו
בטוחה שאת רוצה להיכנס לזה?
הורמונים עניינים
קחי את זה לכיוון שאת רוצה
אני טוטאלית שם.
אחותי-
כן,בואי
אני-
טוב אז תראי לכי לבית שלך
תכנסי למקלחת
ותגעי בעצמך תמצאי את הנקודה הרגישה שלך
אבל אם יש תופעת הורמונים מוגברת
לכי לגיסי אני לא יודעת אם הוא ישמח
אבל תמיד טוב לנסות
ואם לא יש לי כמה צעצועים שנורא תשמחו להכיר
אחותי-
לא רק מתלבשת כמו זונה
גם מתנהגת כמו זונה
לא מבינה איך משה בכלל איתך עוד
אני-
גם אני לא מבינה
אולי יש לו חיבה לזונות?
אחותי
טוב טוב תקשיבי
יש לך עד מחר להחליט
או שאת סוגרת סולחה את ואמא
או שאת יכולה לקרוא קדיש על כולנו
[כן כן דרמטי אצלי]
אני-
רגע איפה הסידור שלי?
יש קדיש בסידור??
לא שניה בלי לחץ
שומעת?
אומרים שבנים קוראים קדיש-לרוב הבכור
מה דעתך שניתן לאמיר לקרוא קדיש על שניכם?
ותמסרי את זה לאמא שלך
למה אני אגיד לך מה יקרה??
אני אתן לו לקרוא את זה
ואעשה הקלטה קולית
והיא תשמע
ותקבל דום לב
הבחירה בידייך
אף אחד לא מציב לי אולטימטום! בטח שלא את אמא טאליבן
קיבלת תשובה כבר לפני שעה
לא יזיק לי נתק של עוד עשור -יעשה לי ולעור הפנים שלי ממש טוב
יאללה לכי תמסרי לה דש עם קדיש
ולא לחזור
אחותי-
תמיד אמרת שחבל שאחרים לא מתו במקום האחות שלנו
אבל היום אני אומרת את זה לך
חבל שלא את נהרגת בתאונה והאחות שלנו כן
אני-
את כמו תוכי אחותי היקרה
זה בדיוק מה שאני אומרת 14 שנה.......
וגם אמרתי לך בפנים כמה פעמים
וכן נורא התכוונתי לזה
אחותי-
זבל של בנאדם..
[הלכה]
נהייתי רעבה
בתאבון לי :)
איכשהו את חוזרת על עצמך...
כמובן הכל בהומור
אבל לפעמים
ממש לפעמים
אין לי כוח.
מתי תלמדי ותשכילי
שלא
לכתוב או להתכתב שאת בסטלה!
#כן כנראה הקדמתי את זמני#
חחח רציתי!
אני יכולה
לא רוצה
לאן אלך? את הארץ אני לא אעזוב גם לא ליום.
(ציוני משו..)
אילת? לא כיף
לפני שנתיים עשיתי לילדים הפתעה
בבוקר של יום שלחתי כרגיל לבית הספר
אירגנתי טיסות מלון
בלי בגדים בלי כלום
לקחתי את הפלאפון החשוב
השני סגרתי
ושלום! מי שהיה חשוב
ידע איפה למצוא אותי.
חברה לקחה הכלבים
אספנו הילדים ב12
לקחנו מזוודה קטנה לחפצים כאלה קטנים
ואמרנו להם שיש הפתעה אדירה בדרך
(חעח מחטף עשינו,כי אנחנו זוג מטורף)
קלאב הוטל חצי פנסיון
14 יום מאושרים ממש!
ולא הספיק!
זו הייתה הפעם הראשונה שנסענו לחופשה כזו עם הילדים
ובכלל.
אז גיליתי לבת שלי בסוד שעולים על מטוס ועפים ל14 יום של חופש
ים אוכל מסעדות בריכה
בזבוזים כל שרוצים
גיליתי לה כי..מבט אחד שלה...חח
היה מושלם
במרכז גשם זלעפות ואני שולחת לחברות
בריכה שמש
וכמובן אלכוהול
"הלן יא בת זונה אנחנו טובעים ואת בבריכה"
והיום,אני עייפה
חושבת לנסוע לסופש
האמת 9 חודשים בא לי
אבל אין לי כלכך לאן
תל אביב חרשנו גם לפני המלחמה וגם אחרי
למרות ששם ביתי הטוב
#ילדת סנטר#
אבל די..צריך לגוון
אילת? פחות עכשיו לדעתי...
כל הבלאגן שם חותים זיבי לא יודעת מה
צפון? בוער!
דרום?.. צריך נופים חדשים.
ירושלים? משה לא אוהב
האמת הגיוני..
מצד שני, מה חופשה? חסר לי עניינים?
אי אפשר לנטוש הכל ולצאת לחופשה עכשיו
מצד שני, במחשבה עמוקה יותר
צריכה חופש מהכל.
מכולם
ומעצמי.
יאללה למטבח
יש לי משימה להתחיל 🥳✡️
מגחכת
חופשה במטבח...בול
ועוד מחשבה
מתגעגעת לבלונד
ולוורוד שלי
לא נראלי שאני בנויה לשיער כהה
עוד כ 3 שבועות..
כמה זה יוצא בימים? ח
קיבלתי בשורה של החיים.
מחכה..
אצטרך לתת את כל כוחות נפשי
ואתן.
רגע מחכה לרגע.
האמת,יום מרגש כלכך...
😳
הכרתי אותה כשהייתי נערה אבודה
מחפשת מקום להיות בו.
לשים ראש
לנוח
להרגיע מכל הצרות שעשיתי ועשו לי
מקום בריחה.
מצאתי אצלה.
מה שלא קיבלתי בבית
אהבתי אותה בכל לבבי ונשמתי
הערצתי אותה
היא הייתה מושא גאווה בשבילי
גם לה היו צרות וילדיל קטנים
וצרות וצרות צרורות.
היא לקחה אותי כאחותה הקטנה
היא לקחה אותי אל ביתה שם הייתי זמן לא מוגבל
ושם בפעם הזו
היא קיעקעה אותי,ככה הבנתי שאני אוהבת כאב,שזה מה שמרגיע אותי
איכשהו..
הקעקוע הראשון שלי בגיל 14? 15?
ושאר היסטוריה.
זה קרה בערב יום הולדתי ה..--
אני זוכרת שבא חבר ו2 חברות ויצאנו קצת
והוא הביא לי מתנה.
בערך זוכרת
אני זוכרת עוד המון אבל זה לא לכתיבה.
אז הקעקוע נשאר על גופי גם כשנותק הקשר במשך שנים וגם כשחזר הקשר אחרי שנים
אמרתי לעצמי שזו מזכרת.
ושבועיים או חודש לפני יום הולדתי
ה36
החלטתי שאני מוחקת.
את כל העבר הזה,שהיה טוב.
וטוב שהיה.
לא מתחרטת על כלום, מכלום
והבנתי כנראה שצריך להמשיך
שום קעקוע לא עצר בעדי
בעצם שום דבר.
אבל להסתכל עליו במקלחת
לראות כמה ואיך הוא נמחק
כמוני,כמוה.
ובסוף..מחקתי.
כמו שמחקתי את כל הזכרונות ממני.
ואותה.
הפרק הזה בחיים שלי נסגר
בשניה שמחקתי.
להיוולד מחדש,סוג של.
