הכרתי אותה כשהייתי נערה אבודה
מחפשת מקום להיות בו.
לשים ראש
לנוח
להרגיע מכל הצרות שעשיתי ועשו לי
מקום בריחה.
מצאתי אצלה.
מה שלא קיבלתי בבית
אהבתי אותה בכל לבבי ונשמתי
הערצתי אותה
היא הייתה מושא גאווה בשבילי
גם לה היו צרות וילדיל קטנים
וצרות וצרות צרורות.
היא לקחה אותי כאחותה הקטנה
היא לקחה אותי אל ביתה שם הייתי זמן לא מוגבל
ושם בפעם הזו
היא קיעקעה אותי,ככה הבנתי שאני אוהבת כאב,שזה מה שמרגיע אותי
איכשהו..
הקעקוע הראשון שלי בגיל 14? 15?
ושאר היסטוריה.
זה קרה בערב יום הולדתי ה..--
אני זוכרת שבא חבר ו2 חברות ויצאנו קצת
והוא הביא לי מתנה.
בערך זוכרת
אני זוכרת עוד המון אבל זה לא לכתיבה.
אז הקעקוע נשאר על גופי גם כשנותק הקשר במשך שנים וגם כשחזר הקשר אחרי שנים
אמרתי לעצמי שזו מזכרת.
ושבועיים או חודש לפני יום הולדתי
ה36
החלטתי שאני מוחקת.
את כל העבר הזה,שהיה טוב.
וטוב שהיה.
לא מתחרטת על כלום, מכלום
והבנתי כנראה שצריך להמשיך
שום קעקוע לא עצר בעדי
בעצם שום דבר.
אבל להסתכל עליו במקלחת
לראות כמה ואיך הוא נמחק
כמוני,כמוה.
ובסוף..מחקתי.
כמו שמחקתי את כל הזכרונות ממני.
ואותה.
הפרק הזה בחיים שלי נסגר
בשניה שמחקתי.
להיוולד מחדש,סוג של.
