|
|
|
goes to..
to....
קודם הקדמה שתקדים את הסיפור
1. טאטע מה אמרנו לגבי אקסטרים?
2. בפינת החרא היומית שלי
היום.
אחד לא חמוד ולא נעים
התחיל איתי לפני כחודש.
סירבתי ביפה ובלא יפה.
והמשיך, מפה לשם
הפייס איכשהו הראה לי אותו
בהצעת חברים.
יש קונספירציה שהוא עוקב..
לא יודעת.
היום מדפדפת מסתכלת
רואה שבזמנים שהתחיל איתי
התארס
ולפני כמה ימים שבוע,
התחתן!
חחחחחחח
טאטע!
נותרתי ללא מילים
לא קורה הרבה
אבל הנה
בפעם ה2 מ8 בבוקר מקלחת
האמת, שאני יודעת מה זה אומר...
"שריטה" אמרתי לו.
אבל לא.
תסמין ראשון של דכאון קרב ובא
קמתי ב6 וחצי
התעוררתי מהודעה שקיבלתי
ועד עכשיו לא אכלתי
למעשה מאתמול בצהריים המוקדמות לא אכלתי
"שכחתי"...
גם את קפה הבוקר בקושי שתיתי.
הכנתי אחד וזרקתי.
את השני עשיתי טובה ששתיתי.
לא,לא אוהבת את התקופות האלה
היה טריגר,כן.
(מי שיודע יודע)
כבר כמה ימים שאני מרגישה שזה בא
מנסה להימנע,אבל..
זה לא יעזור
חלק מלצאת לחופשי,מעצמך
זה להשלים עם הבעיות שלך גם הטובות גם הרעות
וזה באמת בשלמות.
משה אומר בואי סיבוב.
אני מתארגנת בחוסר חשק
ומוצאת את עצמי יושבת במשך שעה וחצי (מדי פעם באתר, בוואצאפ)
שעה וחצי מול החלון
יושבת ובוהה..
איו מחשבות, שקט.
בעצם מנסה להשקיט.
בא לי שוב מקלחת...
למה הכל עוצמתי לי
היום?
אסור להביע רגש
רגש זה חולשה
אסור..
"איזה יום עבר עליי,זה קצת יותר מדי.."
התחיל בשיחת תודה ומתנה לצוות של הילדים
-ניתוק- כי אני לא מצליחה לווסת רגש ושונאת פרידות.
המשיך לדירה לסדר לסיים את העניין שם.
אסיפה של כל העוללים
-ניתוק-
הסייעת באה
אה הלן.
אני
לא מגיבה כמה שניות,נהיה לי שחור
הילד
אמא אמא אמא
שומעת במעורפל...
משה
הלן?
אני
נושמת מתאפקת..
אומרת לעצמי תזהרי.
ובום דמעות וואו..
למדתי להרגיש, להביע.
בדרך קשה וחרא.
(ועדיין תודה על זה.)
היא באה מחבקת אותי
מה הלן הכל בסדר..
אני
עזבי זה סתם יום קשוח
עמוס מדי
הסייעת
מנגבת דמעותיה
ואני מביטה בה בכאב
אומרת לי הלן לא מול הילד
שלא יראה אותנו ככה ויילחץ
מיד התעשתתי על עצמי
הילד
אמא,סייעת
למה אתן בוכות?
ואז שוב,שנינו.
האמת שנקשרנו מהיום הראשון
ואז נחתה המכה שהיא עוזבת
אצלי זה
אם יש פרידה, זה לא לבוא למסיבות סיום ולא ליצור קשר שוב
אה נגמר? יופי.
החיים ממשיכים.
מממ משה בפאניקה 2 בנות בוכות
והוא לא יודע מה לעשות.. עם השיטואציה
הילדים בהלם
ואני? במצב מעורער.
יש לי עוד חצי שעה את בעלת הדירה
ההיא.
ואני לא יכולה לבוא אליה ככה גמורה
ואז נוסעים אומרת לו
שאני לא מאמינה שזה קרה לי
ושזה מכעיס
ו..סע! לא יודעת תעשה משהו אני חייבת להתאפס
ואצלי כידוע כאלה מעברים חדים עושים אותי עצבנית.
והייתי אש!
סיימנו עם הדירה בזיעה מרה
ובדרך לבית אני מרגישה שאני חייבת להרגיע לנשום לסיים את היום הזה
אז כמובן כוסית של משהו מר,משהו.
כי כמובן גם רבתי עם חבר טוב
שלא באמת יכל להבין את המצב היום
וזה בסדר כולם עצבניים
אבל השלמנו.
לא יודעת למה אני בכלל כותבת לכם..
את מי זה מעניין...
סתם יום לא משו
עייפה.
יושבים בקפה
אומרת למשה.
תתקשר לרופאת השיניים
אני לא אספיק היום.
אומר
אולי תדברי איתה את?
אני
לא, הם מתות עליך הרוסיות שם
ובכלל.
משה
כן כמו שצעירים חולים עלייך
שתיקה.
🖕
יופי כל הכבוד
מסיבת סיום...
(יום שישי עם הורים,היום בלי)
חלוקת תעודות
מתרגשת? לא.
אין לי ממה
ממה להתרגש?
מזה שהילדים היו חודשיים בתל אביב?
ואז עוד חודש בבית?
מזה שבכמה פעמים באמצע יום לימודים הופעלה אזעקה
או שעשו תרגיל פתאומי?
נכון, נכון.
לפני שעברנו ובזמן שעברנו
אל אשקלון הייתי עושה להם תרגילי פתע
(מסתבר שלא סתם אגב, הקראמה..)
כן היינו יושבים בשקט בבית
והייתי שמה אזעקה, כמובן חלש
וכולם ידעו לברוח לממד לסגור חלון
ואת הדלת.
או שהיינו מטיילים בחוץ
ופתאום הילדה שואלת
אמא מה קורה אם אנחנו בחוץ
אז היינו ממש ממחישים.
אפילו היינו בקרבת מיגונית
שהסברתי להם מה זה ונכנסנו
(היום אין מציאות שאכנס)
יום אחד צילמתי לחברה
איזה ילדים מוכנים יש לי לכל תרחיש
והיא בחצי צחוק חצי צער
"תראי מה זה, רק בישראל..."
והאמת היא...
שלא ירחק היום שבאמת היה צורך בכל התרגילים האלה
האמת שזה באמת היה מהיר מדי אפילו בשבילי.
אז על מה תעודות? עד שהם הכירו את בית הספר,טוב לא יותר מדי זמן
או ימים.
ועד שלמדו מי המורה ומי הילדים
וזה עוד לפני!!! שיטות הלימודים
ואז המורה של הבת יצאה לחופשת לידה והביאו לה מורה ללא ניסיון.
היה קשה
ואז המורה חזרה.
ובנתיים הייתה רגרסיה קשה
ואלימות
וקללות
והלן בואי ובואי
מעולם לא כעסתי,להפך הבנתי את התנהגותם הם עברו ב4 חודשים טלטלות עצומות!
והמלחמה הייתה רק הדובדבן שבקצפת
ואז אזעקה
"כולם בסדר אנחנו בממד"
לא ממורמרת
פשוט מכל שנת הלימודים הזו
שחצי ממנה חיינו בתל אביב
ושמענו על נרצחים ונחטפים וחווינו
הם חוו!!! אזעקות ופיצוצים ויירוטים
ונפילות לידנו ,כן כן.
ובאמצע נסיעה
ולכי תברחי שמרי על קור רוח
כי 3 ילדים קטנים בהתקף חרדה
חיבוקים נשיקות נפילות בכי צחוק בכי בכי פחד ועוד פחד
לילות ללא שינה ימים ללא שינה
באמת חשובה שנת הלימודים?
נכון,צריכים שיגרה
אבל לא לחץ של לימודים.
בכלל לא לחצתי עליהם לעשות שיעורי בית
ומי שרצה לצאת מוקדם כי לא הצליח להכיל את הכל
כי בכל זאת..זה המון... הייתי באה לוקחת אותו
כי מספיק מה שהם סובלים סבלו
ולאורך זמן..יסבלו-טראומות
החיים לא באמת ממשיכים
אין באמת שיגרה שאתה במצב של דריכות כל הזמן.
אין צורך בתעודות
ואין צורך בציונים
בכלל אני לא אדם תחרותי, בעיניי זה מיותר,מה שלמדת למדת
מה שלא,יש לך מספיק שנים להספיק
לא צריך תעודות וציונים
מה אכפת לי.
לא אני לא מתרגשת בכלל
אפילו שקטני שלי סיים כיתה א
התרגשתי שהתחיל,
אבל כש 7/10 הגיע, הבנתי שסיים באותו יום.
לא מרגש.
אוכלים,קידוש.
הילדים הלכו למיטות..
מדליקה tv ברקע גולסטאר יוון.
ג'ובאני רוסו מדבר
אני מתמוגגת
ומשה,
ג'ובאני?
אני
מה תראה אתה רק אומר את השם אני נדפקת
אז בכלל לראות אותו..
משה
כן הא..
אני
אחח זה כואב מבפנים,איזה דבר הוא
גם שהוא די מבוגר הוא מטריף בקטע אחר והעיניים מה איתם?
אספר לך/ם סוד
שהייתי בת 9 אהדתי את מכבי חיפה
בגללו.
עד שגילו במשפחה וכמעט תלו אותי
זוכרים?
לה פמיליה.
אבל הייתה תקופה שעבר לביתר לא?
בכל מקרה
חם לי הערב.
צריכה לישון...
אבל עדיפות לחלומות אחרים
לא על ג'ובאני
גם ככה בנאדם בוער....
עדיף כישלון מפואר
מחלומות במגירה..
אמא,למה את צוחקת
שהבת שלך פתחה לך את הדלת??
מחייכת מצחקקת
יוצאים מהאוטו
הבן הקטן סוגר את הדלת אחרי..
מחייכת שוב.
חוזרים לאוטו
הבן הקטן רץ פותח את הדלת
צוחקת
ממלמלת לעצמי,
אחח.. פעם היית נסיכה ..
ומסתבר שהבת שמעה
וצעקה אמא את לא נסיכה את מלכה!
ילדים זה שמחה.
אולי באמת אני מלכה..
oh!! my FUCKING lord
מה כרגע נאמר לי.?!
אוף
בא לי לישון !!!
שנתיים..
