"איזה יום עבר עליי,זה קצת יותר מדי.."
התחיל בשיחת תודה ומתנה לצוות של הילדים
-ניתוק- כי אני לא מצליחה לווסת רגש ושונאת פרידות.
המשיך לדירה לסדר לסיים את העניין שם.
אסיפה של כל העוללים
-ניתוק-
הסייעת באה
אה הלן.
אני
לא מגיבה כמה שניות,נהיה לי שחור
הילד
אמא אמא אמא
שומעת במעורפל...
משה
הלן?
אני
נושמת מתאפקת..
אומרת לעצמי תזהרי.
ובום דמעות וואו..
למדתי להרגיש, להביע.
בדרך קשה וחרא.
(ועדיין תודה על זה.)
היא באה מחבקת אותי
מה הלן הכל בסדר..
אני
עזבי זה סתם יום קשוח
עמוס מדי
הסייעת
מנגבת דמעותיה
ואני מביטה בה בכאב
אומרת לי הלן לא מול הילד
שלא יראה אותנו ככה ויילחץ
מיד התעשתתי על עצמי
הילד
אמא,סייעת
למה אתן בוכות?
ואז שוב,שנינו.
האמת שנקשרנו מהיום הראשון
ואז נחתה המכה שהיא עוזבת
אצלי זה
אם יש פרידה, זה לא לבוא למסיבות סיום ולא ליצור קשר שוב
אה נגמר? יופי.
החיים ממשיכים.
מממ משה בפאניקה 2 בנות בוכות
והוא לא יודע מה לעשות.. עם השיטואציה
הילדים בהלם
ואני? במצב מעורער.
יש לי עוד חצי שעה את בעלת הדירה
ההיא.
ואני לא יכולה לבוא אליה ככה גמורה
ואז נוסעים אומרת לו
שאני לא מאמינה שזה קרה לי
ושזה מכעיס
ו..סע! לא יודעת תעשה משהו אני חייבת להתאפס
ואצלי כידוע כאלה מעברים חדים עושים אותי עצבנית.
והייתי אש!
סיימנו עם הדירה בזיעה מרה
ובדרך לבית אני מרגישה שאני חייבת להרגיע לנשום לסיים את היום הזה
אז כמובן כוסית של משהו מר,משהו.
כי כמובן גם רבתי עם חבר טוב
שלא באמת יכל להבין את המצב היום
וזה בסדר כולם עצבניים
אבל השלמנו.
לא יודעת למה אני בכלל כותבת לכם..
את מי זה מעניין...
סתם יום לא משו
עייפה.
