Formidable

"את עוד מדברת עם הים

 

אני לא מדבר אליי כלום ... "

 

 אופסי

ים.

 

(מה זה בא לי קיץ...)

חעחעח 

 

היום בבוקר משה קם באנרגיות אחרות

שלא תואמות לשלי חח

 

אני רציתי לשרוץ במיטה

והוא רצה לנסוע 

לנתיב העשרה

לגבול.........

 

ואני לא טובה בגבולות.

נסיעה של 10-15 דקות 

האמת הייתי ממש מתוחה.. בכל זאת

וברור שעל המנחוס שלי 

היו יורים רקטות.

 

(לא ירו)

משה פגש ש.ג חביב

שתו קפה 

הסתכלתי מסביבי

מלפניי החומה שמפרידה את ישראל ועזה

 

ומצדדיי הבסיס שהערבים כבשו

(לטענת הש.ג החביב)

שבדיוק היה בתיקון השער ברזל

כי הם ירו לעבר השער ברזל ונגרם נזק אדיר. 

 

האמת,הייתי על הגבול

לא פחדתי אבל כן הייתה תחושה רעה  ממש

זוועת עולם

רצינו להמשיך לנובה.. אבל ויתרתי מראש, אני עוד לא בשלה...

למרות הלחץ של משה

 

זה טו מאץ אפילו בשבילי...

כל הסיפורים, חברות ניצולות

משפחה של משה שנרצח

 

אחים של חברים חברות 

זה יותר מדי בשבילי

 

רק מלחשוב על זה..

מלראות את הכדורים על הש.ג שם

את ההרס על הגג

את השער 

זה קשוח .

 

אסור לצלם

אבל ....

 

 

*פוסט ערוך*

 

 

 

(הו מטוס,בע"ק,הכל רועד לשניות

והנה עוד אחד, נשמע עצבני משהו

יאללה תזיינו אותם כבר

והנה עוד מטוס

נמוך  משהו...בע"ק,בום

הנה עוד אחד ,הכלבה נובחת..

נמוכים מאד המטוסים 

יש רעש מאי שם, ויש יתרון לגור בקו האש ,המון אקשן

רק שלא יעלה לנו בחיים של הלוחמים..)

 

4 בספירה שלי.

משה; "הלן מה קורה? הרבה זמן לא היה ככה.. 

 

אני; "חחח דוברת צהל אני?

וכן, בטח בלאגן

נשאל את #*₪*₪, או שנחכה לבומים?"

 

יודעת יודעת, שקט עדיף שקט...

שלא נתעצבן עוד ,יותר ממה שאנחנו

 

 

 

בא לי לישון,איך דעתי הוסחה וקר לי!

קראתי בשנית לנסות לחזור לנושא

אבל כל המחשבה ריקה.

אוח מטוסי קרב...

 

עזה.

ולוחמים יקרים מכל.

 

יאללה יאללה לילה טוב 

זיינתי  תמוח

גם ככה שכחתי מה רציתי

🙇‍♀️בעצם האייקון לא נראה כזה תמים...

 

טוב,אתמול נרדמתי ממש מוקדם

חח כנראה תל אביב עשתה לי טוב

טוב,ילדת סנטר לשעבר

ותמיד זה טוב לחזור הביתה... 

 

קמתי ב4 וחצי ,,קמתי טוב

כלכך טוב שחיממתי מים למקלחת

וחזרתי למיטה כי היה קר

 

עצם זה שנרדמתי מוקדם מדי והתעוררתי ממש טוב ושקמתי בקור מקפיא כזה.. 

הישג!

 

האמת גם שהיינו שם חודש וחצי 

בתחילת הלחימה 

היה ממש כיף, חוץ מכמה..כן.

(החלום ושברו)

תמיד חברות אמרו לי

שהכי מתאים לי תל אביב... נו. ואני באשקלון 

 

נרדמתי חזרה.. 

וחלמתי חלום מוזר 

 

חלום קשה 

חלמתי את הטראומה ההיא..

 

לא היה טריגר 

לא הייתה סיבה ממשית 

פשוט ככה.

 

שקעתי בחלומי

התעוררתי בשנית להיום

 

והיום יש...יום!

לוז קצת צפוף

שלא יתן לי הרבה לחשוב/לנשום

כמו שאני אוהבת בימים של זכרונות וחלומות קשים

 

מבטיחה לעצמי שזה לא ישפיע עליי כלכך כלכך שזה היה נגמר וחלף עם השנים

 

מבטיחה לא לחשוב על זה

וגם התחושת גועל תברח עם זה במקלחת..

 

יום חדש,חשוב

אנרגיה אחרת טובה,אני מקווה

וזהו.

 

כוחה של הדחקה😅

 

כשהחורג

צריך לעלות לצפון

לאבא שלו? קלונקס?

 

 

הוא? להעביר לו שיעורים בערבית.

 

 

 

וואעעעעיייי מסתערב צעצוע

מפונק 

❤️❤️❤️

ומתי נקום מהמיטה???

 

יאללה יום אש לפניי :)

 

 

ככה כל לילה 

ישנה לה בשקט ברוגע 

צמוד אליי.

 

בא לי גם צמוד

תמיד ידע להמיס אותי

גם אחרי שלא דיברנו 13 שנה...

וזכר את שמי!

 

לנשום !

ניצחתי?

 

אולי לא בכל

אני עוד במלחמה 

 

המלחמה שלא תיפסק

'להיות רגילה..'

 

בנתיים מורידה אגרסיות במכון כושר

אנשים מסתכלים

בוחנים

מחייכים,

מציעים עזרה

 

 לא פעם ראשונה שאני במכון כושר

למרות שזה לא נראה

אני במלחמה.

מול עצמי,מול הכישלונות שלי

מה שהזנחתי כלכך הרבה שנים

מה שלא היה לי כוח להתמודד איתו 

למרות שנורא נוח לי

לשבת בחרא,כי שם חמים ונעים

ובמלחמה... נורא קשה ולא כיף ולא נעים

ולא זין

 

כעסים? שומרת לעצמי, 

מרמור? משה סופג,בוב ספוג.

עצבנית אש!

 אששש!!!!!! 

אבל נושמת, חושבת על ..כתיבה

על סדנה לעצבים

ואז לא לא,מסכן המורה עזבי אותך 

באמת מסכן

אמרו לי שמעלים שם טריגרים 

ולא תמיד יש לי גבול

 

לא שותה,

טוב קצת אני חייבת 

אבל ממש קצת בחיי

 

נלחמת ביצרים שלי

ולא רק של השתיה

השדים ההם 

שמעצבנים אותי ולא נותנים לי מנוח

כמעט הפסקתי לשתות, ועם זאת לישון

אני מרגישה כלכך במלחמה

מלחמה על עצמי

 

שלא תטעו זה שאני עושה שינויים קוסמטיים זה לא אומר שאני ללא בטחון ושאני לא מילף

פשוט  גוף צריך תחזוקה וקצת לשנות נוף גופני 

כן אני אשאר שמנה, אבל בריאה כמו היום

לא יכולה לתת לזה להתדרדר

בנס אין לי כלום כרגע

וניסים לא מתממשים אם לא עוזרים להם.

 

אני מרגישה כאילו אני 

ב5 חזיתות לחימה,

הגופה היפה שלי

הפנים היפות שלי

השתיה

השינה 

והעצבים.

 

מה יותר קשה? אין.

 

אז משתקעת 

לא פוגשת חברות ולא מתראה עם אף אחד כרגע

 

אני בשינוי.

זה כמו..בניין תמא 38

ולא, אין לי את זה ביותר ..

 

פתאום יש זמן, אפשר להזיז

פתאום הסחה, אבל המחשבות רבאק

המחשבות שלא מרפות ממני

החלומות שמתנקמים בי על מה שאני מדחיקה

 

מטופלת, לא מספיק.

ולא צריך יותר 

העיקר שמתפקדת.

 

העיקר שאראה אותי באור שאני רוצה

ולא באור שאחרים רוצים 

 

חייבת להוריד הילוך עם אנשים 

חייבת לנתק אותם  מהחיים שלי

 

חייבת שינוי,ניתוק חברתי

אולי להחליף מספר?

ידוע שאף אחד לא מופיע לי בדלת בלי אישור...

אבל אם לא ישיגו אותי

עוד יחשבו שהתאבדתי....

not nice 

 

*סתם מחשבה שנכתבה*

 

ממ..

מחשבות.