חעחעח
היום בבוקר משה קם באנרגיות אחרות
שלא תואמות לשלי חח
אני רציתי לשרוץ במיטה
והוא רצה לנסוע
לנתיב העשרה
לגבול.........
ואני לא טובה בגבולות.
נסיעה של 10-15 דקות
האמת הייתי ממש מתוחה.. בכל זאת
וברור שעל המנחוס שלי
היו יורים רקטות.
(לא ירו)
משה פגש ש.ג חביב
שתו קפה
הסתכלתי מסביבי
מלפניי החומה שמפרידה את ישראל ועזה
ומצדדיי הבסיס שהערבים כבשו
(לטענת הש.ג החביב)
שבדיוק היה בתיקון השער ברזל
כי הם ירו לעבר השער ברזל ונגרם נזק אדיר.
האמת,הייתי על הגבול
לא פחדתי אבל כן הייתה תחושה רעה ממש
זוועת עולם
רצינו להמשיך לנובה.. אבל ויתרתי מראש, אני עוד לא בשלה...
למרות הלחץ של משה
זה טו מאץ אפילו בשבילי...
כל הסיפורים, חברות ניצולות
משפחה של משה שנרצח
אחים של חברים חברות
זה יותר מדי בשבילי
רק מלחשוב על זה..
מלראות את הכדורים על הש.ג שם
את ההרס על הגג
את השער
זה קשוח .
אסור לצלם
אבל ....
