היום נאמר לי שאני צריכה לקבל החלטה, קשה שתשפיע על העתיד והחיים שלי
זה שינוי קיצוני משמעותי
ממש קיצוני
טוב, ידעתי שזה יגיע
לא ידעתי מתי
וזה באמת קשה וכואב נפשית...
אבל אני עובדת על עצמי
בניתוק רגשות
וכן רציתי לבכות עד מוות
אבל לא.
אני לא אבכה עוד
מיום ..חמישי לא בכיתי
ולא אבכה, טוב לא בכיתי
רק דמעתי לשניה זה לא נחשב
ישבתי במרפסת בשקט
על סף בכי
לא,
אמרתי לעצמי שאני לא בוכה
לא זוכרת כזה כאב חד
לא זוכרת כזו מכה שנפלה עליי
מרגישה בתוך סיוט שלא נגמר
כאפה על כאפה
בעיטה אחרי בעיטה לתוך הפנים
לא בוכה לא דומעת
אבל כואב, מכל כאב שחשתי עד עכשיו.
הולכת לפה,הולכת לשם
מחפשת מה אני אמורה לעשות
תשובה פשוטה
לשאלה קשה.
ושוב שיעול
ושוב החום עולה
צריכה להחליט
אין למי לפנות אין למי לספר,להתייעץ
400 חברים
800 בני משפחה
ואת לבד.
טוב לא באמת הייתי בכלל מדברת
אז?
הנה הלילה הגיע
החושך יורד
ואיתו באים השדים.
לא החזרתי תשובה
אני יודעת שזה ישנה לי את החיים לטובה
אני יודעת שזה יציל אותי
אבל המחיר מאד מאד כבד,וקשה וכואב.
זה צריך לקרות.
וזה יקרה
פשוט צריכה זמן לעכל
ולנסות למצוא איך להסביר..
לעצמי בעיקר..
