אני חושבת שאתמול מישהו מלמעלה
בחן את רמת הסבלנות שלי
זה התחיל בבוקר
דייט עם אחותי וגיסי
(חעחעח את עם מסיכה יא גנובה מי מכיר אותך פה? תורידי,)
(לו רק ידעתם כמה מכירים אותי פה ולא לא הורדתי)
ואז הפלאפון החליק לי מהיד לאספלט של הכביש, המסך הלך.. יותר נכון התרסק.
תיקון.
(להיות 4 שעות בלי פלאפון זה קשה)
ואז פגיעה ישירה מהבן
(הוא ילד... לא נורא, תספגי בוב ספוג,וכן נפגעתי אנושות. לא דיברתי איתו שעתיים)
ואז ידיד..... בדרך לבקר..
ואז בעל הדירה בדרך..
שאני לא מסתדרת איתו במילים עדינות
(נשימה עמוקה... נראלכם?!??! לא יודעת לנשום
חיכיתי שיעוף!!!! לפני שהגיע
וכן זה ניכר עליי מאד)
אובר היפר
אובר פוקוס
עצבנית לא רגועה
מנסה...
ואני ממהרת לבית כי אני יודעת איך הוא נראה כי כל השבוע אני בסידורים
ואין לי שניה להיות בבית לסדר לנקות
כשלתי
כן כן אני יודעת אוהבים אותי
ומבינים אותי
אבל פדיחה
האמת הבית היה בסדר- רק קצת בלאגן כביסה קניות ליומולדת של הקטן לבית הספר היום.
והכלבים המאד מאד לא.. יעילים שלי.
מעייף משהו ....
אבל אני חושבת שהייתי בטוב
כמה שניסיתי להחביא...
לא אה?