סופר, השלמה להשלמה של הקניות
ולא נגמר,יש עוד.
הולכת למחלקת בשר
מבקשת משהו מסויים
הקצב המהולל זורק הערה
שותקת.
זורק הערה 2
ועוד אחת
לוקחת אותו צ'יפס
נושמת,אומר לי תנשמי הכל טוב
לוקחת את המגשים מעיפה לו על הדלפק והולכת.
משה לא נוכח בסיטואציה
חחח אוי,קלט שהתעצבנתי.
שואל מה יש
אומרת לו לא נורא
#אני יודעת עם מי יש לי עסק#
אומר נו
אומרת לו לא.. הכל טוב
יש את מנהל המחלקה של הקצביה
(שכמה פעמים תפסתי אותו מסתכל עליי והחיוכים שלו מתוקים כלכך)
עוברת,מחייכת בעצבים אומרת לו שלום
אני לא מלשינה.
ההוא מחייך עובר איתי במבט
משה מתעקש.
סיפרתי לו.
הלך לקצביה בא בטענות אני בכלל לא בסיטואציה הזו.
חזר עם בשר חדש כפי שלפני רציתי.
אמר הנה חתך מהתחלה
אמרתי לו לא רוצה הלכתי שוב עם הבשר הפעם הנחתי אותו בעצבים ששמעו את איך שהנחתי, על גבול לזרוק.
באמא שלי לא היה מבוגר הייתי מטיסה לו את זה לפנים.
משה שואל
למה החזרת?
אז עניתי לו
כי לא בא לי ממנו. שיחנק
ויאללה שחרר אותי
התעצבן הלך לקופה ראשית.
ורצו לפצות אותי ונורא התעצבנתי מהקטע של השיט הזה
ולא רציתי כלום בסוף
לא בשר לא פיצוי
שילמתי והלכתי
חרא על הפרצוף שלו.
אני סבלנית
רגועה
עד ש..
