אוקיי, נכון
אני לא מהטיפוסים שמצטערים
על מה שעשיתי בחיים
בין אם אלו טעויות או לא טעויות
אבל אני כן מתחרטת על דברים שלא עשיתי
שלא היה לי מספיק ביצים
לעשות אותם
ולא מדובר בקטע של אלימות או קללות
יאללה אנחנו מעבר לזה
#המבין יבין#
מתחרטת על מילים שלא נאמרו
שאלות שלא נשאלו
או שנשאלו ולא היה לי אומץ #נפשי#
לענות.
אולי לא הייתי מוכנה מספיק?
אולי חששתי מתגובה?
או מה יחשבו?
אני כמה שבועות מסתובבת עם התחושות האלה
וכן מאז מקרה ספציפי שקרה
הקפאון הזה,המעצורים האלה
שמול אנשים מסויימים.. גומרים אותי
מתישים
אפילו אמת או חובה אני לא מסוגלת לשחק כי "אין לי מה לשאול,אין לי חובות לתת"
וכן רק בפני אנשים מסויימים
וכן! זה מעצבן אותי
כאילו
הלן ששמה זין על כולם
ועל העולם
למעשה לא על כולם מסתבר...
יש אנשים שאני פרובוקטיבית ויכולה להיות הכי מינית וזנותית איתם (מדובר על העבר)
ויש כאלה שלא,שאני מתקפלת מולם
מעטים,אחדים
זדיינו,
מי שחושב שהוא הזוכה
בטוח הוא טועה.
המעצורים האלה,פוגעים בי.
מטריפים את הדעת
ואחרי זה חודשים אני הולכת בתחושה
של
את חלשה,עלובה
מה שלא אמרת, מה שלא שאלת
אין הזדמנות שניה
(אולי פעם תהיה)
ככה דומם,שומם
שממה והרס
יצר הרס עצמי.
