הפעם ההיא
שנלחמתי על היותי יהודיה
בעבר יצאתי (התארסתי) לבן אדם
שהיה ממש חביב
וכשכמעט הכל היה מוכן
הוא אמר לי שחגים לא נעשה
ולא שום דבר שקשור לדת
וגם שלא נביא ילדים
ושגם הקטע עם הרבנות לא מוצא חן בעיניו- ועדיף אזרחי
ולא בארץ
אני אדם מאמין-בדרך שלי.
מאד מאמינה
למרות החטאים והשיפוד 2 קילומטר שמחכה לי שם בגיהנום.
אמרתי לו
1. אני יהודיה,גם אתה.
2. מה זאת אומרת בלי חגים וקידוש וכל מה שקשור לדת?
עד עכשיו היה הכל תקין
מה התהפכת
3. אין מצב שלא נביא ילדים
אומר לי את יהודיה
אני לא מאמין ולא מתכוון להתחיל בכלל להיכנס לזה
ולאט לאט גם את תצאי מזה
ולא,אני לא רוצה ילדים
לא חגים ולא כלום
רק אני ואת
אמרתי לו
תתמודד עם זה שאני יהודיה
אני אלחם בך עד כלות
אתה לא תיקח ממני את הדת שלי
אומר
טוב בואי נבטל,
(ניסה להרתיע)
עומדת מולו
מסתכלת עליו
אמרתי לו בוטל, שמה לו הטבעת ביד
ועפה.
עוברים הימים, חודשים מנסה להשיג אותי
אני במקום אחר
אפילו לא נעצבתי
יום אחד הייתי בירושלים אצל משפחה אחד החגים
ופתאום הוא הופיע מולי
אמרתי לו
ועכשיו אתה עוקב אחריי?
אתה לא רוצה את הדת.
לא ילדים
לא את אלוהים
זה שלך.
מתקרב אומר לי
אבל אני כן רוצה להיות איתך
הלכתי.
והדודים שלי כמו שומרי ראש עליי
לדעתי הם "דיברו" איתו
כי הוא נעלם.
מעניין שנזכרתי בזה עכשיו
לפני פסח..
אולי כי אני לפני גירושים..
כי גם בנישואים האלה
יש קצת בעיה עם הדת,הוא לא רוצה את אלוהים ואת קדושת החגים
ואני יהודיה.
הילדים שלי יהודים
אין אחרת.
