אני לא יודעת מה לא בסדר איתי
בזמן האחרון...
פעם הייתי כלכך שמחה ועם לב כזה שמח..
אבל איכשהו כל זה השתנה
והפכתי לכזו שקטה..
לא מאושרת
עייפה כל הזמן
שלא רוצה להתחבר עם אף אחד
ואני מנסה,אבל..לא מצליחה כי גם הרצון שלי..פחות
כשאני יכולה אני נשארת במיטה כל היום
ואז אני ישנה כדי להדחיק את המציאות
אני שומעת מוזיקה
כדי לברוח מהכל
אבל זה לא באמת עובד לי
אבל עוזר קצת.
אני קצת מקנאת באנשים
עם חיים נורמליים
יש לי משפחה
אבל לא באמת,
כי כשהם כן "משפחה"
אני מרגישה כמו הכבשה השחורה
של המשפחה..
לפעמים הייתי רוצה להיות מישהי אחרת
ולהיות מאושרת
(אני מאושרת בחלקי.. אבל..)
האמת גם יש לי סבלנות קצרה לאנשים
לעניינים
ואני מאבדת ריכוז שאני בחוץ
פעם רציתי לצאת כל הזמן
אבל עכשיו כל מה שאני רוצה זה להישאר בבית
נעולה בחדר שלי,ולישון
לראות סרטים
לשמוע מוזיקה
למעשה
איבדתי כל תקווה להיות טובה יותר
ואני מתחילה לשנוא את עצמי
אני חושבת על הכל יותר מדי
והכל מתערבב והראש מפוצץ
אני מחייכת מול אנשים
וגורמת לכולם לצחוק ולחייך
ושיהיה להם טוב יותר
בזמן שעמוק עמוק בפנים
אני לאט לאט מוותרת על החיים שלי
על הגבול של להישבר
Poco a poco el corazón
Va perdiendo la fe
Perdiendo la voz
אני לא יודעת מה לעשות
ואיך לבטא את הרגשות שלי...
השנתיים האחרונות היו כלכך עצימות
לטוב ולרע
ואני לא יודעת מה עוד מחכה לי
ואולי הגיע הזמן לפרוש?
(לא צריכה עצות! זו פריקה.)
