הצד המיסתורי האפל שלי....

לפני יומיים אבא שלי שנמצא בבית אבות הובהל לבית החולים,מצבו פעם טוב ופעם מתדרדר,פשוט מאוד מאוד עצוב לי,לראות את מודל החיקוי שלי,הופך לתינוק קטן,חסר ישע,אני יודעת שאלה החיים,וזה דרכו של עולם,ויודעת היטב שאף אחד לא נשאר לנצח בעולם,ובכל זאת רע לי,ההרגשה הזאת מחסלת אותי מבפנים,מורידה את כל האנרגיות החיוביות שלי לאפס,עד שממש שום דבר כבר לא מעניין אותי,מרגישה שחיה כמו עלה נידף ברוח,עפה בהתאם לרוחות המשתנות,ועצוב לי מאוד,אי אפשר לכפות על הלב שימחה,ואני בחורה כל כך אופטימית,אבל לפני שעה הודיעו לי דבר יותר נורא,ועכשיו באמת אני אבודה,אפילו התקשרתי לבאטלר שלי,אבל גם הוא עסוק,סתם הרגשה חרא בלב,מקווה שיעבור מהר,ושהכל יהיה בסדר,בא לי כך כך לבכות,אבל לא מרשה לעצמי,בכי מבחינתי הוא הודאה,שמשהו נורא קרה,ואני אומרת לעצמי שוב ושוב,יהיה בסדר,באמת שיהיה בסדר,האופטימית שבי,ואלוהים ישמרו עליו,ויגנו עליו מכל משמר,לפחות ככה מאמינה.....קשה לראות אחרים סובלים ואתה מול באזלת יד....אבל ישנו בורא עולם,והוא משמיים יביא למשפחתי ולכולנו אהבה שלום בריאות ואושר.....

אמן....

ותסלחו לי כל אלא ששולחים הודעות ואני לא עונה,פשוט כרגע זקוקה סתם רק לרגיעה....לכל דבר יש את הזמן שלו....הטוב והרע.......

ואני אומרת.....רק טוב......