Sui Generis

הכלוב, שאני בעוונותי מבקר בו מעת לעת, הפך מדבר שומם ויבש:

ו?ה?י?ה כ??י י?א?ר?כו? ה?י??מ?ים – ו?ה?נ??ם כ??כ?ל י?מו?ת עו?ל?ם,
מ?ר?א?ה א?ח?ד ל?ה?ם ו?ל?ת??מו?ל ו?ל?ש???ל?ש??ם.

היד ממהרת לכתוב, כותבת מהר מן השכל, והפה לא מפסיק לפהק. לפעמים אני סוקר את הבלוגים, מבקש למצוא שמץ של השראה, של סגנון, של יופי, של זימה. גורנישט מיט גורנישט.

ו?י?צ?א א?יש? ע?ם ד??מ?ד?ו?מ?י ה?ח?מ??ה א?ל ש??פ?ת ה?י??ם ל?ש?ו?ח?,
ו?ר?א?ה ו?ה?נ??ה ה?י??ם ל?א-י?נו?ס –
ו?פ?ה?ק;
ו?א?ל-ה?י??ר?ד??ן י?צ?א, ו?ה?נ??ה ל?א-נ?סו?ג ל?א?חו?ר –
ו?פ?ה?ק;
ו?א?ת-ה?כ??ימ?ה ו?א?ת-ה?כ??ס?יל י?ר?א?ה, ו?ה?ם מ?מ??קו?מ?ם ל?א-מ?ש?ו? –
ו?פ?ה?ק.

ברוח ליברלית תאמרו לי בוודאי: הסתלק! לא נאה האתר בעיניך? קישטה. לא להתלונן על הרמה באתי, אלא על קלות הדעת. על הכלל המעשי: השמיע קול! אתה קיים! גם אם המוזות דוחפות אותך בקילשון הרחק מהר הליקון; גם אם העורב צורח 'נוורמור' ללא הפסק. לא כל מי שכותב שירים הוא משורר - אבל, רבותיי, כל אחד יכול לנסות.

אני מציע נוסחה שכזאת: הבושה להראות הגיגים רופפים למי שמוחזק בעיניכם חכם היא אבן הבוחן. מתלבטים? אין צורך, מה שכתבתם גרוע.

ורק אז, או אז, נוכל כולנו לברך על המוגמר. המוזות השוכנות על הר הליקון תשמחנה לבבינו, ובא לציון גואל.

ו?ש??פ?ח?ה נו?פ?ח?ת ב??מ?ח?ם מ?א?חו?ר?י ה?כ??יר?י?ם
א?ת-פ??ר?צו?פ?ה? ה?מ?פ?ח?ם ת??ש??ל?ח חו?צ?ה:
ה?א?ין ה?מ??ש??יח? הו?ל?ך??
ה?א?ם ל?א-נ?ש??מ?ע?ה ת??רו?ע?ת ש?ו?פ?רו??

בברכת קריאה מהנה.

נ.ב. כל זאת לא בא לגרוע מערכם של כמה בלוגים נאים למדי המתפרסמים פה.
נ.ב.2 - מובן מאליו שבשיר הנ"ל אין המשיח מגיע כלל...