ניגודים

מדי פעם אני שומע על נשים שמתלוננות על צורת הפניות של גברים אליהן (מעליבה, קופי פייסט וכיו"ב). אותי זה בעיקר משעשע, מה יש להתעצבן מזה?
הנה, לפני דקות אחדות פנתה אלי מישהי בצ'אט, מישהי, שלמען הסדר הטוב אציין כי מעולם לא היתה לי כל אינטרקציה איתה.
הנה השיחה לפניכם:
היא: היי
אני: היי
היא: מה שלומך?
אני: הכל בסדר
אני: ושלומך?
היא: בן כמה ומאיפה
היא: מצויין
אני: בן כמה ומאיפה?
היא: תענה על השאלה
אני: מה שרשום בפרופיל
היא: אל תתחכם!שאלתי אתה תענה
היא: אפילו שכתוב
אני: אני מתחיל להנות:)
היא: טוב אין לי עצבים לטיפשים ביי
אני: ביי

מה בדיוק עובר עליכן? אני מבין שמצבור הגברים הגדול כאן מאפשר לכם לנהוג ככה ולהמשיך הלאה
כאילו כלום, אבל איזה מין בן אדם אתן אחר כך, על זה אתן לא חושבות? (סליחה כמובן על ההכללה, הכוונה היא לאותן אלו שפונות כך או מתיחסות כך לגברים/אנשים) .

ואני חוזר למה שפתחתי בו, הרבה פעמים קראתי/שמעתי מנשים על פניות לא ראויות. מובן לי, אבל למה להתרגז מזה? בכנות, אותי זה הרבה יותר משעשע...

נ.ב- נא לא לשאול מי זאת. אני לא אענה- לא כאן ולא בפרטי

אז נכון שהכותרת לא ממש מתאימה ליחסים שלי עם S, אבל יש ימים שאני לא מבין אותה בכלל
ויש, שבהם, איך היא הגדירה את זה? "אני מאוהבת בך במיוחד היום".
טוב, שיהיה ככה. במילא אנחנו לא מסוגלים להבין אתכן :).
איך זה יום אחד רבים על שטויות כמו כביסה או כלים, וביום אחר אנחנו מאוהבים כמו שני ילדים מתבגרים בני 15(על אמת מאוהבים לא שואו).
איך זה שיום אחד, או שלושה אם לדייק, שהסתיימו שלשום, יש לה מחזור, פעם שנייה החודש! כן, דבר חדש, שני מחזורים בחודש! והיא נמנעת ממני, ואילו למחרת היא אונסת אותי 3 פעמים, כולל במועדון תל-אביבי מוכר, וכשחוזרים הביתה היא רוצה את הרביעי...
מה זה זה? מניה-דיפרסיה?

מצד אחד יחסי עם S מעולים מהרבה מאד בחינות, אנחנו אוהבים אחד את השניה,
רבים מעט מאד, אם בכלל, ונראים- גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים- זוג מצוין.
ובכל זאת משהו נתקע אצלנו קצת בימים האחרונים- אני מרגיש שאנחנו לא מתקדמים יותר,למרות שבתחילת היחסים התקדמנו הרבה ומהר מאד. לאחרונה נתקענו ואפילו קצת הלכנו לאחור, שזה אומר קצת פחות סקס וכשיש הוא גם פחות מהנה 😒 , וזה אומר שהיא ממשיכה להתקבע בסוג של ביישנות, שעל אף כל הביטחון שאני מעניק לה לא משתפרת ולו במילימטר. זה גם מטריד אותי וגם פוגם בהנאה שלי מהקשר, ויותר מכך, אני מעריך שזה פוגם מאד בהנאה שלה מהקשר, אפילו שהיא לא בהכרח מודעת לזה.

אני אוהב את S ונחוש לעשות 200% מאמץ להתגבר על כל הקשיים.

היו עוד הרבה, אבל הנה חלק מהדברים ש S אמרה לי אתמול:

אתה עושה לי טוב,
אתה גאון, או לפחות מאד מאד חכם,
אתה חתיך,
יש לך עיניים יפות,
יש לך שיער יפה,
אתה מתוק אמיתי,
אתה מתחשב,
אתה רגיש,
אתה עדין,

ואת הדובדבן השארתי לסוף-
אתה הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים [ושם, כמו שצריך, אתה לא עדין:)].

אני חושב שהסתדרתי בחיים:)

לפעמים, דווקא הדברים הקטנים, אלו שנחזים בעינינו ללא משמעותיים, עושים לנו את ההבדל.
הנה, היום למשל, S היתה צריכה לקום בסביבות 5 לפנות בוקר לאיזה עניין בעבודה שלה.
לא רק שהיא היתה מאד שקטה ולא העירה אותי, כשקמתי, העיתון היומי חיכה לי ליד המיטה. היא דאגה להביא אותו לשם, ולתת לי להעביר איתו עוד כמה דקות להתכרבל בפוך- אמנם לבד
אבל עם מחשבות חיוביות :).
זה נעים לדעת שיש מישהו(י) שחושב עליך, שדואג לך, שעושה לו טוב לעשות לך טוב.
ולי, טוב ונעים לדעת ש-S היא בדיוק כל זה כלפיי (ועוד), גם אם אני מזהה את זה דרך משהו
שהוא כביכול מאד "קטן".

טוב לי עם S :).

היא הלכה עכשיו, לישון בבית הוריה, אחרי שישנה, ולמעשה גרה כאן, 4 ימים, ופתאום אני מגלה כמה קשה לי להיות לבד.
מחר בערב אראה אותה שוב, אבל מחר בערב נראה לי כרגע רחוק מאד....
שיט, נראה לי שהסתבכתי 😄

מאיפה אתה מכיר את כל הנקודות האלה אצלי, שאף פעם לא ידעתי שהן קיימות (היא בת 27), היא שואלת אותי כמה דקות אחרי שהנשימה חוזרת אל שנינו.
אני מחייך ומביט בה. רק אור הנר הרך מאיר את גופינו הערומים, ואני לא אומר דבר- מחייך ונושק לה, שוב.

אני יודע שטוב לה.
אני יודע שטוב לי.
אני יודע שטוב לשנינו, יחד.

היא שואלת אותי איך, איך זה יכול להיות, שאתה כל כך מקסים ושווה והכל, ועדיין אוטוטו בן 34 ולא התמסדת.
אני מברר את זה עם הפסיכולוג שלי, אני עונה לה, מסניף לריאות את המחמאות, ורגוע מאי פעם בנוגע לשאלה עצמה.
ויש לו תובנות בשבילך היא מתעקשת....
בשבילנו, ילדה יפה, אין לו תובנות בשבילנו, משום מה אני לא אומר לה את המשפט המתבקש, ובוחר לחייך ולטבוע, שוב, בה.

היא: "אתה עוד יוצא עם ההיא?"

אני: "כן".

היא: "אז תעדכן אותי כשזה יסתיים יש לי מישהי להכיר לך".

אני מת על זה שאנשים כל כך אופטימיים על החיים שלי :)

במשפחה שלי, בארוחת החג, פותחים CNN, וצופים בטלויזיה על וול סטריט או משו.
איזה תוכנית כלכלית אמריקנית או ווטאבר, שמישו צריך לאשר אותה, זה מה שצריך לעניין אותי בערב החג.

במשפחה שלי בערב החג, אני בטוח, שאף אחד לא ירצה להדליק טלויזיה, כי יהיה לנו אחד את השניה.
אני זקוק למשפחה משלי.