ניגודים

או לפחות מיני משבר.
אם לפחות הייתי מבין למה, אולי הוא היה נפתר יותר בקלות, אבל אצלכן הכל חייב להיות מסובך במיוחד, גם אם אין באמת מה לסבך.

מילא, נתמודד ונתגבר.

היא לא קשורה/אזוקה, מה שמאפשר לה להוריד את כיסוי העיניים, ולגלות את פניה היפות אל מול עיני.

"אני אוהבת אותך".
"גם אני אוהב אותך".

אחרי ארבעה ימים, אני שוב אשן הלילה באלכסון. וגם מחר.
אבל כנראה שבשישי אחזור לישון איתה.

לילה טוב 😄

אני לוקח זיפר אחד ואוזק את היד שלה לידית של החלון. את היד השניה אני אוזק בדרך לא דרך לכבל שמחובר למזגן. עכשיו היא שלי. אני מכסה את העיניים, שלי ושלה, כדי להוציא ממנה את המבוכה, שאני מבין שקיימת בה, ברגע הזה.
אני מתחיל מלמעלה, החלק העליון שלה כבר מזמן חשוף, ואני מלקק את שדיה הקטנים ויונק את פטמותיה כשקול גניחותיה הולך וגובר. לא שאני זקוק בשלב הזה להגברת הגירוי, אבל זה בכל זאת מצליח לגרות אותי יותר ואני ממהר להמשיך ולטייל על מפת הגוף שלה.
מתקרב למטה ומוריד לה את התחתונים, תוך כדי שאני מודיע לה: תפשקי, כמה שיותר גדול!
(רחב? אולי אמרתי שם רחב ולא גדול?), אני ממשש את שתי הרגליים שלה ואומד את המרחק ביניהן, הפישוק בהחלט רחב, ואני מקרב את עצמי אליה ומתחיל ללקק את הדגדגן שלה בלשון שלי.
תענוג.
לי ולה.
אני מת להוריד את כיסוי העיניים שלי ולהתבונן בה במצב הזה תוך כדי, אך אני לא עושה את זה, ומתרכז במלאכה :), עד שאני מרגיש כמות נוזלים נכבדה ממנה בעיקר על האצבעות שלי שמשחקות בה תוך כדי, כך שנראה לי, שהמבוכה שלה כבר פינתה את מקומה לריגוש המהנה.
תענוג.
לי ולה.
והמשכנו עוד הלאה כמובן, אבל החלק הזה היה חזק במיוחד..

(למתמידים מהפוסט הקודם...).
אז הלכתי לאונן והשפרצתי כמות שלא היתה מביישת שחקן פורנו, מה שגרם לסימנים רבים על הסדין.
אבל זה לא הספיק לי, אז אחרי משו כמו שעה שוב אוננתי, ולמרות הזמן הקצר שעבר היתה לי גמירה עוצמתית מאד, עובדה שגרמה לסדין שלי להיות מוכתם במיוחד (המסכן סובל פעמיים). שקלתי ללכת להרתיח אותו, אבל הנחתי שזה קצת מוקדם. צדקתי.
הבוקר קמתי חרמן והפעם דוקא היתה לי גמירה קצת יותר חלשה ( אך עדיין טובה מספיק), אבל זהו, נדמה לי שעכשיו זמנו של הסדין הגיע- להרתחה ומייד!

אין מה להגיד, למרות ש- S לא היתה זיון חיי, כשאני רואה אותה, משו במראה שלה גורם לי לרצות ממנה רק דבר אחד- סקס על שלל גווניו.

הלילה חלמתי שאמא שלי מתה.
אני מסתובב בפלורנטין, ככה ברחוב, אני לא חושב שזאת שעת לילה כי היה קצת אור ברקע,
אבל אני בכל זאת נכנס לאיזה באר או משהו, לא ממש פנימה, אלא לכניסה בצד שיש בה שרותים או משו, ואז אני רואה את אמא שלי עם ראש מוטה הצידה על הברז שבו רוחצים ידיים ואני צועק וצועק מנסה להזיז אותה, אבל כלום לא עוזר לי כי היא כבר מתה.
אוי, אמנם התעוררתי מתוך סיוט, אבל לפחות קמתי מייד והבנתי שזה חלום.

חלמתי גם על S הלילה.
אני לא זוכר מה בדיוק היה בחלום, אבל זה בטח גם לא היה משו כיפי.
אז בצהריים הלכתי עם שני הכלבים שלי לפלורנטין, ואת מי אני פוגש שם במקרה? את S, שגם אם לא נראתה בשיאה, עדיין היתה כוסית.
אני חושב שאלך לאונן עכשיו.

אני מוצא את עצמי לאחרונה חרמן במיוחד בימי שישי בצהריים.
למישהו או מישהי יש הסבר לתופעה הזאת? מוכרת? נפוצה?

*אדם, ברגע של חולשה :)*

חששתי שהולך להיות לי יום כיפורים קשה, במיוחד אחרי שלאחרונה אני מציף לי יותר ויותר את S בזכרונות, כשהיא בכלל בהודו כרגע. חשבתי, שארבעה ימים רצופים של שישי-שבת-ערב חג-כיפור יעשו לי קשה ורע ותהיתי איך אעביר אותם.
ובכן, אלו היו ימים מעולים!. בשלושה מהם הייתי עסוק בטרוף וביליתי ללא הפסקה כמעט, מבלי שתהיה לי אפילו הזדמנות לאיזו שלאף-שטונדה מינימלית ,וגם היום, יום הכיפורים, עבר לי ממש בקלות יחסית, אחד הקלים שלי בשנים האחרונות (אני צם).
אני חושב שהגיע הזמן להמשיך את הקארמה הטובה :)

הזדמן לי השבוע להגיע לבית המשפט בעניין תביעה קטנה שהגשנו, אני וחבריי, בעניין נסיעה לחו"ל.
אילו זה היה תלוי בי זה לא היה קורה, מכיוון שלי לא היה חשק או כח להתעסק עם זה, אבל מישהו מאיתנו יזם ועודד את כל התהליך, והאמת, שבצדק, הגיע לנו בלי ספק בכלל.
אבל זה לא העניין של הפוסט הזה, העניין הוא "כבוד השופטת", שלא אנקוב כרגע בשמה, שביישה את עצמה, את המערכת, ואת המושג שפיטה.
לפנינו התנהל דיון, שבו מתווך תבע את שכר טרחתו (שלפי מה שהיה נראה לי ממש לא הגיע לו),
כשבמהלך כל הדיון השופטת צועקת עליו, מתעלקת עליו, או במילים פשוטות משביתה אותו ומבזה אותו.
לעניות דעתי המרודה, גם אם היא סבורה שזו תביעת סרק, היא אמורה לכבד את המעמד ואת המתדיינים בפניה. היא ממש לא עשתה את זה. זה היה מביך לראות את מערכת המשפט במערומיה, את השופטת כתגרנית בשוק, כשבשיא החוצפה היא דרשה מהאומלל הזה שיתנהג יפה.
בסופו של יום הוא הפסיד ובנוסף שילם הוצאות משפט בסך 500 ש"ח (בתביעות קטנות אין עורכי דין ולנתבע פרטי לא אמורות להיות הוצאות כמעט, למעשה היא אומרת בסכום הזה לכל העולם ואשתו לא לתבוע גם אם אתם מרגישים צודקים).

גם אותנו השופטת המטורפת הזאת ניקנקה.
"אני מציעה הסדר של 20%", "אני ממליצה לכם (לתובעים) לקבל אותו". "כדאי מאד שלא תגיעו לכאן להוכחות", תוך כדי שהיא צועקת ונוזפת באחד מאיתנו. בשלב הזה אני ועוד מישהו התיאשנו, אך חברי החליטו, על אף הסיכויים הנמוכים מאד, להמשיך את הענין ונשלחנו למרבה השמחה לגישור.
שם זה כבר היה אחרת- המגשר טען ש"ברור מאליו שמגיע להם פיצוי כלשהו", ואפילו נציג החברה שתבענו (שהתחלף ולא שמע את דבריה של השופטת נגדנו) אמר לנו אחר כך, שברור שהם טעו והיו צריכים לפצות אותנו, וממש לא ברור לו למה הם הגיעו בכלל לשלב של תביעה.
הגענו להסכמה, חזרנו לשופטת, שאפילו לא קראה אותה, אלא שמה חותמת "תוקף של פסק דין" עליה.
הגענו לבית המשפט ב- 9:30 בבוקר, יצאנו ב- 14:00 בצהריים, עשירים בכמה גרושים, אך עם תחושה של "אוי לנו שאלו שופטינו".

קרוב לארבעה שבועות לאחר הפרידה הסופית מ- S, ואני מוצא לי מישהי לסקס מזדמן.
זה לא שיש לי משהו נגדו, נגד הסקס המזדמן, אבל כבר מזמן לא הרגשתי תחושת ריקנות כל כך עזה לפניו, במהלכו ואחריו, כמו שקרה לי הפעם.

באסה לי.