ניגודים

הזדמן לי השבוע להגיע לבית המשפט בעניין תביעה קטנה שהגשנו, אני וחבריי, בעניין נסיעה לחו"ל.
אילו זה היה תלוי בי זה לא היה קורה, מכיוון שלי לא היה חשק או כח להתעסק עם זה, אבל מישהו מאיתנו יזם ועודד את כל התהליך, והאמת, שבצדק, הגיע לנו בלי ספק בכלל.
אבל זה לא העניין של הפוסט הזה, העניין הוא "כבוד השופטת", שלא אנקוב כרגע בשמה, שביישה את עצמה, את המערכת, ואת המושג שפיטה.
לפנינו התנהל דיון, שבו מתווך תבע את שכר טרחתו (שלפי מה שהיה נראה לי ממש לא הגיע לו),
כשבמהלך כל הדיון השופטת צועקת עליו, מתעלקת עליו, או במילים פשוטות משביתה אותו ומבזה אותו.
לעניות דעתי המרודה, גם אם היא סבורה שזו תביעת סרק, היא אמורה לכבד את המעמד ואת המתדיינים בפניה. היא ממש לא עשתה את זה. זה היה מביך לראות את מערכת המשפט במערומיה, את השופטת כתגרנית בשוק, כשבשיא החוצפה היא דרשה מהאומלל הזה שיתנהג יפה.
בסופו של יום הוא הפסיד ובנוסף שילם הוצאות משפט בסך 500 ש"ח (בתביעות קטנות אין עורכי דין ולנתבע פרטי לא אמורות להיות הוצאות כמעט, למעשה היא אומרת בסכום הזה לכל העולם ואשתו לא לתבוע גם אם אתם מרגישים צודקים).

גם אותנו השופטת המטורפת הזאת ניקנקה.
"אני מציעה הסדר של 20%", "אני ממליצה לכם (לתובעים) לקבל אותו". "כדאי מאד שלא תגיעו לכאן להוכחות", תוך כדי שהיא צועקת ונוזפת באחד מאיתנו. בשלב הזה אני ועוד מישהו התיאשנו, אך חברי החליטו, על אף הסיכויים הנמוכים מאד, להמשיך את הענין ונשלחנו למרבה השמחה לגישור.
שם זה כבר היה אחרת- המגשר טען ש"ברור מאליו שמגיע להם פיצוי כלשהו", ואפילו נציג החברה שתבענו (שהתחלף ולא שמע את דבריה של השופטת נגדנו) אמר לנו אחר כך, שברור שהם טעו והיו צריכים לפצות אותנו, וממש לא ברור לו למה הם הגיעו בכלל לשלב של תביעה.
הגענו להסכמה, חזרנו לשופטת, שאפילו לא קראה אותה, אלא שמה חותמת "תוקף של פסק דין" עליה.
הגענו לבית המשפט ב- 9:30 בבוקר, יצאנו ב- 14:00 בצהריים, עשירים בכמה גרושים, אך עם תחושה של "אוי לנו שאלו שופטינו".