אימונים

לשליטה של שש יש אופנים רבים.
השליטה שלה מתבטאת בדברים קטנים ובדברים גדולים.

דוגמת אחד הדברים הקטנים, זהו הבלוג כאן, הנוכחות שלי המתממשת במרחב החצי הוירטואלי - אני מתכוון לכתיבה בכלוב.

מצד אחד זוהי דוגמא סימלית לשליטתה של שש בי, מצד שני דוגמא זו מהווה אפשרות לשש להעמיק את שורשי שליטת בגופי, בהרגשתי ובמחשבתי.


למשל נושא הקילור: אני מקולר. ברור לכולם/ן שאני שייך. ואילו שש לא מקולרת. שש חופשיה לעשות ככל העולה על רוחה.
(נכון, אינני סבור שהיא תתחיל עם מישהו לא ידוע לי בשלב זה, אבל יש לה אפשרות הולכת וגדלה לעשות זאת).
אני מקולר, והיא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה . זוהי הרגשה מרגשת וחדשה בתקופה האחרונה בינינו. קשה לי להסביר את רגשות החרמנות והשימחה המתמלאים בתוכי לראותה פה בכלוב חופשיה כציפור, ולראותי מקולר.

אינני יודע בדיוק מה היא עושה עם הניק שלה, ואילו היא יכולה להכנס לכרטיס שלי ככל שתחפוץ, לשנותו, לשפצו וכד'. היא יכולה לראות עם מי אני מתכתב, היא יכולה למחוק לי את הפוסטים (ברור שהיא לא תעשה זאת, אבל יש את האפשרות), היא יכולה לפקח ולשלוט על כל תנועותי גם בכלוב.

היא יכולה להורות לי איזה פוסטים של אחרים אני צריך לקרוא, ובמיוחד (וזוהי הנקודה) היא יכולה להורות לי לאיזה פוסטים/ בלוגים לא להכנס. לאן אסור לי להכנס.


בעניין זה,
באופן כללי מותר לי לתקשר (לכתוב הודעה, לכתוב תגובה לפוסט, לדבר דרך האתר) רק עם מי שפונה אלי או רק עם מי שמגיב לי בפוסט. אסור לי ליזום פניות.
זה סוג שליטה מלחיץ, מלהיב, ומעמיד (מתי שזה מתאפשר. כפוף לחגורת הצניעות).

בנוסף, עלי לנהוג משנה כבוד כשאני פונה לנשים (ולא משנה מה תפקידן, גילן וכד').
כמובן שגם לגברים עלי לנהוג בכבוד (ולא שאני כזה בוטה), אבל עבור נשים יש הוראה מיוחדת.


כן
אני זוכר מי הדומית שלי