ברשותכם, אני אתחיל מהסוף... תמיד קל יותר להתחיל מהסוף... הסוף הוא שהכל בסדר.. לפחות ככה אני מראה כלפי חוץ- שאצלי, הכל בסדר!! עובדת, חברים, משפחה.. ממש הכל בסדר..
אתם יודעים, השגרה הרגילה והמשעממת הזאת של לקום בבוקר,ללכת לעבודה, לחזור הביתה, להתקלח, לאכול ולישון וכך חוזר חלילה.....
לפני יומיים קמתי בבוקר לעבודה כביכול עוד יום שגרתי בעבודה שלי, איך שיצאתי מהבית וראיתי עולם פתאום נחתה עליי הרגשה מגעילה- מכירים את זה שפתאום כל מה שבא לכם זה פשוט להתחפר מתחת לפוך ולא לשמוע שום דבר??? זה בדיוק מה שהיה לי לפני יומיים!!!
הגעתי לעבודה וכרגיל כמו כל יום, החיוך היה על הפנים והנחמדות כרגיל עובדת....
כשיצאתי להפסקה , הדלקתי סיגריה ופתאום משום מקום הדמעות התחילו לזלוג!!
אמרתי לעצמי- תגידי, את סתומה?!?!? יש לך הכל.. את עובדת בעבודה מכובדת, את אחראית, קמה בבוקר והכי חשוב יש לך בשביל מה לקום!!!!
כשהתקשרתי לאשה הכי חשובה לי בחיים ושיתפתי אותה היא אמרה לי משהו שמהדהד לי בראש ביומיים האלה..
" כשרע לך, כשאת נמצאת ברע, אין לך כוח להתעסק עם הרע, כי את גם ככה בו... כשטוב לך- פתאום הכל צף, פתאום את רוצה להתמודד עם הרע,לפתור אותו"
אוי, כמה שזה נכון....
זה הסוף... אני אנסה לאסוף כוחות ואולי אצליח לשתף את האמצע...
לפני 12 שנים. 5 בדצמבר 2011 בשעה 21:53
