רציתי לספר לכם לפי סדר כרונולוגי,
אבל כל הבחורות עד סופיה היו ממש חסרות משמעות.
הייתי כבר בן 23, עדיין בצבא - גם כי התגייסתי מאוחר, וגם כי יצאתי לקורס קצינים.
שירתתי בדרום הרחוק, ובאחת הפעמים יצאנו מוקדם מאוד ביום חמישי הביתה, זה היה ממש כיף לי, וגם לצוות שלי.
בשעה 10:00 בבוקר כבר הגענו לתחנה המרכזית בבאר-שבע, והתפזרנו, כל אחד עלה על אוטובוס אחר, ורק אני והסמל עלינו על הרכבת לכיוון תל-אביב.
לשמחתינו הרכבת עוד לא הייתה מלאה, והתחלנו לחפש מקום ישיבה, הוא התיישב ראשון, ואני המשכתי עוד קרון אחד קדימה.
היה כבר סוף ספטמבר, אך בניגוד לתחזית היה יום חם והמדים נדבקו לגוף החטוב שלי (בתקופה ההיא הייתי בכושר שיא...),
בזווית העין קלתתי מקום שתי שורות קדימה וממש קפצתי על הכיסא, מסדר את הדברים שלי,
פתאום שמעתי: "בבקשה על תכוון את עלי..."-קול נשי, צרפתי עדין וסקסי, לרגע נבהלתי וחשבתי שהנשק שלי החליק אחורה,
אך מייד הרגשתי ליטוף עדין על הטוסיק.
מופתע מאוד הסתובבתי מהר, והתגלה לעיני מחזה מתוך ציור:
בלונדינית דקיקה, ארוכה וחייכנית, והשמש שהציצה מהחלון מנצנצת בשיערה, מחייכת אלי בשיניים צחורות וחיוך מושלם,
מתעלמת לחלוטין ממה שהיה, כאילו לא קרה מעולם, ושואלת "היכן אתה משרת בצבא?"
התיישבתי, שוחחנו אך לא הצלחתי להתרכז בשיחה, היא הייתה מבוגרת ממני ב10 שנים, בת 33, מלאה בניסיון, וידעה איך לבלבל:
שפת הגוף שלה ריתקה אותי, הרגליים זזו בחושניות, הידיים ליטפו את גופה בקלילות, השיער המדהים שלה, רקד באלגנטיות על צוארה והשלים את התמונה. פתאם היא צחקקה, ושמתי לב שהסמל שלי עומד לידי וקורא לי, נפרדתי ממנו, לקחתי את התיק והתכוננתי לרדת מהרכבת,
כשלפתע, בטיבעיות מוחלטת, ובתנועות של רקדנית בלט מיומנת היא פילסה את דרכה אלי, נעמדה לידי ושילבה את ידיה בשלי.
ואמרה זאת גם התחנה שלי "מון שרי", חייכתי וירדנו מהרכבת.
עמדנו על הרציף והיא נתנה בי מבט מתגרה, ואמרה שהיא מאוכזבת, ושזאת הפעם האחרונה שהיא מרשה לי לאכזב אותה.
לא הבנתי, נבהלתי, "מתי הספקתי לאכזב אותך?" - שאלתי.
"אתה עדיין צעיר, אני רואה" -אמרה והמשיכה "היית צריך לבקש את מספר הטלפון שלי כבר לפני חצי שעה, ככה גבר עושה".
הנהנתי בהסכמה.
"אני צריכה גבר חזק. שיוכל להתמודד איתי, תרשום: 05*-***-****, אני אחנך אותך" -אמרה.
"תתקשר עלי היום אחה"צ, אנחנו נקבע להערב, תבוא לאסוף אותי לבוש בצורה מכובדת" - היא הוסיפה, ואני בולע את המילים בשקיקה.
הערב ירד, ורוח קלילה שברה את החום, שמחתי מאוד, כך אוכל באמת להתלבש כמו שרצתה ולא להזיע את נשמתי,
כשהגעתי אליה לדירתה, חזרתי על המשפט הזה באוזניה, והיא רק אמרה: "חכה, הערב רק התחיל מון-שרי, אתה עוד תזיע.."
***ההמשך יבוא***