לפני כשבוע הוזמנו ליום הולדת. לבושתי הגדולה מצאתי את עצמי מצלם לא רק תמונות של הבן אלא בעיקר תמונות של כפות רגליים של אימהות שבאו לחגוג. הקיץ, כפות הרגליים המטופחות בכפכפים או סנדל הן פשוט עינוי עבורי. מוצא את עצמי שוב ושוב משפיל מבט לכיוון כפות הרגלים...
זה פשוט גדול ממני...
איפשהוא קיוויתי שאיזה אמא תזהה את הפטיש ותיקח אותי הצידה...
כמו תמיד, נשאר בגדר פנטזיה...
********
גם בבחינות המצב דומה, כמרצה אני עובר בין הסטודנטים בכיתות, משוחח עם סטודנטים במסדרונות ושוב ושוב מוצא את עצמי בוהה בפות הרגליים המטופחות של הסטודנטיות. אני פשוט לא מבין איך עד עכשיו, עם אלפי הסטודנטיות שלימדתי במהלך השנים, לא היתה זאת שהחליטה "לנצל" את הפטיש של המרצה וללכת עוד צעד קדימה כדי להפעיל אלמנטים של שליטה על המרצה שלה. נבצר מבינתי.
המרצה: "אתה יכול בבקשה להרים לי את העט שנפל כאן ליד כף הרגל שלי..., אני מאוד אעריך את זה..."
אני מתכופף...מושיט יד ואז היא דורכת על כף היד שלי, כאילו במקרה...מכאן הכל כבר ברור...
הלוואי ומישהיא תקרא את הפוסט הזה ו"תרים את הכפפה"...