פנתה אלי סטודנטית שלא עברה מבחן וביקשה להיפגש כדי לדון בערעור שהגישה.
מתוקף תפקידי הסכמתי וקבענו מועד להיפגש במשרד שלי באוניברסיטה.
הפגישה התחילה כמקובל, אני בצד אחד של השולחן, היא בשני והבחינה שלה על השולחן...
אחרי כ 2 דקות אני מרגיש בעיטה ברגל מתחת לשולחן. באופן טבעי השמעתי זעקת כאב קצרה והסתכלתי מתחת לשולחן. ואז ראיתי את כפות הרגליים המושלמות שלה.
היא לא השפילה מבט ולא התנצלה.
תשמע דוקטור, אני יודעת שאתה מת ללקק לי את כפות הרגליים...אני רואה את זה עליך...אתה חייב את זה...אתה לא יכול להתגבר...אתה מוכרח...אני מבינה אותך...בוא...אני יעזור לך...הנה נפלה לי העט...תרים אותה...
התכופפתי מתחת לשולחן להרים את העט ואז היא הניחה את הרגל שלה על הראש שלי ודחפה אותו לכיוון הרגל השניה שלך.
תנשק...אפס....תלקק כל אצבע...ועכשיו תפסיק ותשב חזרה.
היא הישירה מבט ואמרה...תשמע דוקטור...אני יודעת בדיוק מה אתה ואתה תתן לי ציון עובר מרשים על העבודה שהיגשתי, כי אם לא תתן לי את הציון הזה אני אדאג להפיץ בכל האוניברסיטה מי אתה.
ואני יודעת שאתה מת לחזור וללקק לי את הרגליים שוב.
אבל זה לא יקרה...
יש לך 48 שעות לתקן את ציון הנכשל שקיבלתי וציון שאני אהיה שבעת רצון ממנו. אם לא...אתה כבר יודע מה יקרה...בושות...
והיא יצאה מהחדר משאירה אותי בהלם מוחלט...
המשך יבוא...