Reluctantly crouched at the starting line,
Engines pumping and thumping in time.
The green light flashes, the flags go up.
Churning and burning, they yearn for the cup.
They deftly maneuver and muscle for rank,
Fuel burning fast on an empty tank.
Reckless and wild, they pour through the turns.
Their prowess is potent and secretly stearn.
As they speed through the finish, the flags go down.
The fans get up and they get out of town.
The arena is empty except for one man,
Still driving and striving as fast as he can.
The sun has gone down and the moon has come up,
And long ago somebody left with the cup.
But he's driving and striving and hugging the turns.
And thinking of someone for whom he still burns.
הלהקה היא "cake" ,אני מטורף על השיר הזה
שאני הולך לרוץ אני תמיד שומע אותו,לא יודע אבל
משהו בשיר הזה מזכיר את עצמי,
קשה לי לשחרר,קשה לי לוותר גם שאני יודע
שהקרב אבוד,אני אשאר שם ואמשיך להלחם גם עם הפסדתי
אולי אני פשוט לא יודע להפסיד בכבוד ?
בילדותי תמיד בכיתי שהייתי מפסיד,לא הייתי מסוגל
לקבל הפסד,כנראה שעד היום 😄
רק שזה עבר לתחומים אחרים
זה אני,זה האופי המחורבן שלי
לפני 16 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 20:49