ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבעד למסך עשן

לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 23:25

קצת מפחיד לראות
איך
הלילה בא והולך
ולא משאיר דבר מאחוריו.
אתה אומר שתקח אותי איתך לחלום
לפעמים
הרכות שבה
אתה
מדבר אליי
ומביט בי
ממיסה ומדהימה אותי
לנוכח העוצמה הפרועה, הברוטאלית כמעט
גם אם השקטה שלך.


אני מניחה ,
שרק מי שעוצמתי באמת
יכול להרשות לעצמו
להיות רך כל כך.

אז עכשיו
כשהלילה נופל
ולא מותיר הרבה אחריו,
אני תוהה
איך אפשר לקחת מישהו איתך
אל תוך החלום
ובו בזמן לעצום עיניים, לישון.

כמו כלבת שמירה
כלבת לילה טובה
אני פה
לרגליך
כמעט עד קצה חלומותיך.

לפני 17 שנים. 13 באפריל 2007 בשעה 20:16

בלי קול.
שתן שדולף.
מגע ששורף.
הלבן הקטיפתי
שלך.
טיפות מזוגגות
דרך עיניי
ששכחו לראות
לתהות
או לשאול..
טיפות
לבנות
אדומות
כחולות
סגולות
צהובות
הטיפות שהיו שלי..
הטיפות שהטמעת
בי
בתוכי
עכשיו,
כמו תמיד
שלך.

לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 6:07

את השתיקות שבי
אתה ממלא
בנוכחותך
כשייעלמו כל הרצונות
אדע
שעשית אותי
כרצונך
זה היום בו אהיה
מקודשת
לך
בשבילך
אבל בינתיים
צפופת כמיהות
ועדיין
מסוחררת
מהשאלות


עוצמה. נוכחות. מגע. ריח. שתיקה. ויש דבריםשנצרבים בתודעה.


לא אומר , תפשק. תפרק. תשבור. תבנה.
אומר רק,
עשני כרצונך.

לפני 17 שנים. 8 באפריל 2007 בשעה 7:06

אחת-
מקבלת גאג.
שתיים-
מקבלת צו.
שתיקה.
שלוש-
מקבלת עונש.
ארבע-
מקבלת פרס.
חמש-
מקבלת ממתק.
התנהגות טובה מקבלת יחס.
ואותך.
שש-
חיבוק.
שבע-
לעמוד בפינה.
או
התעלמות ואדישות.
שמונה-
שתיקות.
תשע-
שום מבט. או מילה.
עשר-מכת בכורות.
בחירה...
אחת.שתיים.שלוש.
שוקולד.מנטה.מסטיק.
וסוכריית סוס.
כמה שהיא מתוקה.
ומרה.

לפני 17 שנים. 7 באפריל 2007 בשעה 14:45

קבס
כמו להקיא
מבלי להקיא
כמו להשאיר
את כל הקיא
שתקוע לי בפנים.

כבש
כמו כבשן
בתוך מה שבוער בי
ולא כמו
כבשה.

או הכבסים הדהויים
שנתלים בשרב המגעיל הזה
כמו הגוף הזה שלי
כמו החום הבוקע
מהשמש
מהגוף
ולא
ממך.

קבס
כמו להקיא
מבלי להקיא
ולהיתקע
מבפנים
עם כל הזוהמה
והטומאה
והקיא
והלכלוך
שלך
ושלי
בתוכי.

ככה.

לפני 17 שנים. 6 באפריל 2007 בשעה 12:28

להיות








































































































































































































































































































































































































































































































































































































































































לך.
מה -איך שתרצה

לפני 17 שנים. 6 באפריל 2007 בשעה 4:20

כל הרעשים בראש, בלב נעלמו באותה שנייה. אמרת שאתה רוצה להשתין עליי. לסמן אותי. ואחרי שזיינת אותי ממש ממש חזק והרגשתי שוב בטוחה עם המבט הזה שלך והמגע, ישבתי בשירותים. בכלל לא הספקתי לעשות כלום. שמת לי את החולצה מעל לראש,כאילו לא רצית לראות אותי והחזקת לי את הצוואר ממש חזק. הרגשתי איך השקט מחלחל לתוכי. בהתחלה זה היה רק הפחד .והתשוקה. ואז השקט הזה.
רק כשהייתי רטובה ומסומנת, נרגעו הרעשים.
נהיה לי שקט.

לפני 17 שנים. 5 באפריל 2007 בשעה 17:30

אני נעה בין תחושת השפלה, למטה -למטה, כלבה חסרת רצונות,
העצבות נדחקת פנימה, מחליקה היטב במורד הגרון
נבלעת במעמקיי
והלחות שוטפת את פחדיי
ייסורים נמהלים בתשוקה
סכין חמה וארוכה
אינני חשה בלהב
בלהט
אט- אט היא מתקרבת אל תוכי
מפלחת חור במעמקי בטני
והווייתי
אני כורעת מטה
תחתיך
למרגלותיך
מושפלת
מורכנת
נכונה לשרת
לציית
לעשות כרצונך.
יודעת
שתשלוט בתאוותיי
כשם שתשלוט ב...

והרכות - נוקשות הזו
בקול
בתנועה
במבט
מחול שתיקות
מחול תשוקות.

עכשיו...

לפני 17 שנים. 3 באפריל 2007 בשעה 7:25

וכשהכל ברור כ'כ,
אני שם, למטה, רק המבט שלך, זה שאומר בלי קול:'ארצה,כלבונת שלי,
גם מתחת לשולחן החגיגי, העמוס לעייפה . גם שם נקשרתי לרגלך.יושבת בסובלנות. מנשקת את ידך כשאתה נותן לי לטעום.


בלילה, רציתי שתיקח אותי.
שתחדור.
תפלח.

אבל המתנתי.
אין מה למהר.
כשתרצה, בשבילך.

מחכה.


עכשיו,כמו תמיד, זה עושה לי סדר בראש.בגוף.בלב.

לפני 17 שנים. 19 במרץ 2007 בשעה 5:37

בבוקר, לפני הכל. לפני המציצה והקפה של הבוקר. לפני המקלחת הראשונה, כשהבל הפה עדיין שם, זה לנשק לך את היד.

אני אסירת תודה לך.