לפני 17 שנים. 1 במרץ 2007 בשעה 14:08
אם אתם רואים את החיוך שלי עד אליכם, זה בגלל שקיבלתי שתי בשורות מ-צו-י-נות היום.
קלישאת היום:
Good things take time. Great things happen all at once.
yeah baby!
No Guts - No Story
מילון הקלישאות המורחב...לפני 17 שנים. 26 בפברואר 2007 בשעה 20:47
כשאני עומד בפני החלטה חשובה, יש שלושה אנשים שאני "מתייעץ" איתם. "מתייעץ" במרכאות משתי סיבות: בד"כ אני כבר יודע מה ההחלטה עוד לפני שאני מדבר על זה איתם, ויותר מזה - בד"כ אני עושה את ההתייעצויות האלה "בלב" (אין אין אין על מילים של גן - "תספור בלב"... נסו ותתמכרו).
לא, זה דווקא לא קשור לעובדה שצריך לאשפז אותי עם אופציה לעונה נוספת בשלוותא, אלא לכך שאני בד"כ צופה בדיוק מה כל אחד מהם יגיד.
אני אסביר את הסיטואציה, הם ישאלו שאלות הבהרה, יקבלו את התשובות ואז יגידו לי מה הם חושבים או שיגידו לי שהם לא יכולים להגיד לי או כל דבר אחר.
ועדיין, אין תחליף לדיונים האלה איתם, כי התוצר שלהם הוא לא משהו שאני יכול לייצר לבד בראש.
התוצר של הדיונים הלאה הוא השיתוף שלהם.
מעניין מה הם חושבים (פרדוקס?).
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 20:51
דיון זריז העלה שאם הייתי "שולטת" - מספר הקוראים של הבלוג שלי היה משלש עצמו, ומספר התגובות היה מכפיל עצמו (אפילו שיש כרגע 0 תגובות...).
מעניין אם זה נובע מהניסיון של נשלטים למשוך את תשומת ליבן של השולטת ע"י כתיבת תגובה לבלוג שלה (סקר קצר בבלוגים באתר העלה שזו, כנראה, שיטה לא רעה...), או שזה פשוט נובע מזה שהבלוג שלי גרוע.
או שניהם.
בפרק הבא - דיון בנושא לוח "עבדים במלכות": פיקציה או סתם מקום לתקוות אבודות של נשלטים תועים...
לפני 17 שנים. 24 בפברואר 2007 בשעה 19:07
קראתי חלקים קטנים מתוך כמה מהבלוגים באתר, חלקם ממש יצירות.
לא יודע למה לצפות כשאני פותח את הבלוג שלי, ודאי שאני לא יכול להגיד לכם למה לצפות.
מניח שבכל פעם שאכנס אליו, אגלה מה הולך להיות כתוב בפוסט החדש, כמעט כאילו מדובר בבלוג של מישהו אחר ולא בבלוג שלי.
ובכל זאת - מקוה שאנעים את זמנכם במידה כזו שתתנו לי להנות מהספק ולו פעם אחת נוספת.
עד כאן להפעם, חפרתי מספיק.