Bruised but shine

עוד יום עובר, ומה שאני זורע אני קוצר. תגיד מה שתגיד. הפצע לא מגליד..
אבל אני לא היחיד שלא עוזר לעצמי. כל כך הרבה הזדמנויות חולפות לידי...

הכל נהיה לא ברור, אני שואל את עצמי ומסרב לחשוב על זה בכלל..
הכל שוב חשוך לי וכבד, והדברים שהיו בהירים אתמול, חזרו להיות אפלים..

סתם פתאום, עייפות שכזאת אחרי לילה ובוקר ארוך, וערב שהתחיל בעצבות..
השאלה אם ההרגשה באמת תלויה בי, או במישהו אחר שנמצא איפשהו..

עשיתי אימון של שעתיים, למרות העייפות שנחתה עליי מהצהריים, זה גמר אותי..
כל הארבעה תוכניות שהיו לי להיום, נאבדו ממני.. כאילו שהייתה לי השפעה מרחוק..

אני רוצה ללכת לישון ולהתעורר ליום חדש עם הרגשה שונה.. לשכוח מהכל.
לעשות ריסטרט למוח, ולאבד את כל המידע היקר לי בלחיצת כפתור פזיזה שלא תאפשר
לי להחזיר שוב את הכל. ופשוט לשכוח.. ולא לחזור על אותם דברים..


עליתי על רכבת העמק אין לה תחנות
הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה מליון קרונות
הליצן שבי צוחק בו הוא יודע שהוא קרקס
רציתי לשאול האםן בפנים הוא עצוב אך ידעתי שהוא יכעס

הנשים עושות לי טוב ואח"כ הן הולכות
משאירות אותי אומלל ובד"כ גם קרוע לחתיכות
אבא תעשה לי טובה תגיד לה לעצור
הלילה משתרע עלי ועליה והקטר שיכור

(י.גפן רכבת העמק)

---------


Bruised.