הכל עם חיוך :)

בא לי לזחול למיטה שלי
ללכת לישון
ולא לקום.

אולי ככה דברים יפתרו מעצמן
למה אני בנאדם כזה פסיבי - אני לא עלצנית, אני פסוט פסיבית
אני לא יעזה צעד
פאק - אפילו לא בשביל לעזור לעצמי...

הראש שלי מפוצץ במחשבות.
אין לי רגע של שקט
הם בוחשות ורצות ועוברות
ולא נחות
רק מציקות ומטרידות ולא נותנות מנוחה
כבר אין לי מקום להכיל את כולן
המחשבות כבר יוצאות מכל החורים
כל מילה, כל דבר מביא לי דמעות לעניינים
אני מתאפקת לא להתפרק
קשה לי
רוצה להתפרק,
לא יכולה.


רק שקט,
אין לי הצלחה בשום תחום בחיים שלי

כלום לא עובד לי.
לא עבודה
לא משפחה
לא אהבה
לא לימודים
לא הצלחה
כלום.

אני פשוט נמצאת בנקודה שאם מישהו יביא לי אקדח - אני יורה

אם יש נקודת שפל, אז היא הגיע

אני לא בנאדם דיכאוני. ממש לא
אני דמות שמחה וחייכנית, אני מאושרת תמיד

אבל היום?, היום זה שיא חדש של דיכאון
בחיים שלי לא הרגשתי ככה
בחיים שלי.

ולא- אני לא כותבת כדי לקבל צומי...
אני כותבת כי אני לא יכולה להביא את עצמי לדבר על זה
אז אולי אם אני אכתוב את זה זה יועיל
אבל במה?
אני רק רואה על הדף את כל מה שלא השגתי בחיים שלי...

שהיום המחורבן הזה יגמר כבר
רק לזחול למיטה ולישון...
לפחות שם המח שלי לא תוקף אותי מבפנים.

שלפחות לכל מי שקורא את זה
שיהיה יום טוב ושמח...