לא ולא. העליבות שלי דומה לעליבות שלכם. יתכן שהעליבות שלי אפילו מוסווה טוב יותר בסמלי סטטוס אותם העולם המודרני מכבד ומעריך.
כולנו עלובים ומגוחכים, איש בדרכו שלו. כולנו מחפשים את השטות הסתמית שמבדלת אותנו מן ההמון. איזו התנשאות ממלאת אותי כל פעם שאני נשחף לשכונת היוקרה הפרוורית שאני חי בה. כמה מוגבלים החיים של כל הבורגנים המשעממים האלה והחיים נטולי ההפתעות שלהם.
אבל לאן מתנקזות ההפתעות בחיים שלי? לעשן ולאונן בבוקר?
אה, כן. פעם בחצי שנה בבמוצע אני נפגש עם מישהי שאינה אשתי. לא כל כך חשוב מיהי אותה אחת ואיך היא נראית. רק שלא תהיה טיפשה ממש. כשהיא טיפשה ממש אני מרגיש מנצל. לא משנה.
פעם בחצי שנה אני נפגש עם מישהי, ומכאיב לה, משתלט עליה, כובש אותה ומשתמש בגוף ובנשמה שלה.
אחרי זה אני חוזר הביתה ויש לי על מה לאונן בחצי שנה שלאחר מכן, בעודי מסטול.
לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 13:51
