יושבת לכתוב לך,
שעה אחרי...
12:00
שעה עגולה,
קצת לפני מבקשת אישור לצאת הביתה.
לבצע את המשימה בתנאים ביתיים.
אתה מאשר
ואני יוצאת.
מגיעה הביתה ונזכרת שהאטבים נותרו בתיק בעבודה.
ממושמעת לקחתי אותם אתי הבוקר.
נותרו רק אטבי כביסה.
כל הבית נמלא באטבים מאז שאנחנו מכירים.
ואני אפילו לא תולה כביסה.
אטב אחד כתום
והאחר כחול.
שולפת את השדיים שלי מעל מפתח החולצה הלבנה.
כמו מחשוף של זונה.
עומדת מול המראה
ומזקירה את הפטמה
עבור האטב
ואת השנייה.
כבר עכשיו מתחילה להרגיש את הגרוי
מעביר בי זרמים חדים.
המלפפון הנאמן שלי מחכה לי במיטה,
עייף מזיון הלילה.
נשכבת על הגב,
מסיטה חצאית ותחתונים.
מחליקה קצת את המלפפון
על שפתי הכוס,
מגרה את הדגדגן,
משחקת בו מבחוץ.
מרגישה את הרטיבות מתחילה לעלות בי.
מחדירה אותו פנימה.
הכוס קולט אותו מייד בעונג.
מתחילה לזיין את עצמי
ומרגישה שזקוקה לזיון חזק יותר,
מסתובבת על ארבע.
התחת הלבן שלי
(דרגה 1 בשבילך)
מתלטף ברוח המאוורר,
החצאית מוסטת
והמלפפון עובד
ועוד איך עובד.
מזיינת את עצמי בכוח,
כ"כ כ"כ רוצה לגמור כבר,
רוצה שתבוא,
רוצה שתגאל אותי,
יודעת שחייבת לעצור
ורוצה עוד
רק עוד קצת,
רק עד ש...
עוצרת,
כי כך הורית
וכל הגוף בוער,
ומדמיינת שאילו היית מגיע
ומעביר עלי אצבע אחת בעדינות
הייתי מתפרקת מתשוקה.
מחכה עוד חמש דקות,
מדי פעם משחקת עוד קצת במלפפון בתוכי.
כ"כ קשה להתאפק.
נוטפת כולי,
כמהה לך.
מסירה אטבים כמעט בצער.
הפטמות כואבות ומגורות.
לו רק יכולת ללקק אותן עכשיו.
למצוץ,
למעוך,
לינוק אותי.
הדגדגן עומד זקור בתוך התחתונים,
זולגת אליך.
חוזרת לעבוד
לפני 17 שנים. 31 ביולי 2007 בשעה 10:30