גם וגם

אני יודעת שלא פשוט אתי,
שלא פשוט להשתלט עלי לפעמים.
שהג'ינג'יות שבי תניח לאיזה חיוך אירוני לחמוק החוצה.
בזיק של כפירה במעמדי ימשיך לנצנץ ממני גם כשתקשור אותי ותצליף בי.
ואני מוצאת את עצמי לפעמים עקודה ובוערת וכבר לא יודעת מה מכאיב יותר, הרגליים שמאבדות תחושה? הפטמות שצורבות מהחיכוך והאטבים? הגב שמחשב להשבר מהתנוחה הבלתי אפשרית? ההצלפות בישבן הבוער שלי שגורמות לי לנסות לקפוץ ולהמלט כי אני רחוקה מלהיות זונה ממושמעת.
או התשוקה הזו הבוערת להרגיש את חום גופך בי. את המגע הממשי.
ובאיזשהו מקום אני אוהבת לאתגר אותך כך. אוהבת לגרום לך להתאמץ לשכנע אותי שזהו מקומי.
ואני לא משתפת פעולה בקלות, אני יודעת.
מצד אחד כ"כ כמהה למגע הזה, לעוצמות, לנפש שמתפרקת במן שכרון כזה של כאב וגירוי.
אבל יודעת שלא פשוט לגרום לי להאמין במקום הזה שבחרתי לי.
ואני יודעת שאני מגששת אחר גבולות, הגבולות שלי ושלך.
ואני יודעת שאני מחפשת לפעמים את התחתית הזו, בה כל נשמתי נתונה לך.

ואני יודעת שאני שולטת מלמטה,
שפחה מפונקת.

חושבת על הצורך הזה להתערטל כך, עירום ועריה בבלוג,
לחשוף מאוויים ונשמה ותשוקות.
חושבת על המשיכה הזו שיראו את נשמתי החשופה.
שיציצו דרך חרך התריס שפתחתי כדי לראות איך אנחנו עושים אהבה ברוך ותשוקה ועוצמות.
אוהבת אוהבת אוהבת.