גם וגם

נפל הפור
מבחינתי זה היה פור, על פניו סיכויים שווים לייעד אותי לתפקיד השולט או הנשלט.
לילו תלהק את המוצר המשלים.
אני אומר על פניו או לכאורה סיכויים שווים אבל לאור המתחרים על התואר התעורר בי החשש שלילו תפליא בי את שליטתה האכזרית.
ככל שמיפלס האלכוהול עלה בעורקי ורוויתי את צימאוני, גבר צימאונה של לילו לסשן לוהט ובמקביל דאגתי.
"בוא" שמעתי קריאה נחושה בחלל החדר. יד איתנה תומכת, מושכת אותי לכיוון החדר, מייצבת אותי בהליכתי המדדה, "תתפשט ושכב". המילים הידהדו, חדות ונוקשות, ברורות בכוונתן. ההוויה הייתה פנימית, המילים מילאו בי נפח כאילו וזעקו מתוכי, גרמו לי לצמרמורת בקצוות. באצבעות הידיים בכפות הרגליים בזיפי שיער ראשי ופני.
עיני כוסו, כך שמתי ליבי שעיני עצומות מזה זמן מה, כוחו של הרגל או כוחו של האור שבהק בחוזקה.
ידי נלפתו ואוזקו מאחורי גבי. הוצבתי על בירכיי וראשי מטה.
הגוף רגיש למגע, רגיש לכל איוושה סביבי. נגיעות קלות רוקדות על גבי מדגדגות ומטריפות, מרגיש את השריטות בירכיי, גורמות לי לזוע במקומי כאצה נטועה בקרקעית האוקיאנוס. דממת מוות מאפשרת לי לשמוע את ליבי פועם כתופי טמטם. פיטמותי הוכנסו למישחק הגירוי כקצוות נוספים. צביטות מתהדקות עליהן ולא מרפות, חש את זכרותי מגיבה לאחיזה חזקה. נותן את דעתי לכך שלא חשתי את הזין שלי עומד עד לרגע ההידוק והמשיכה.
"בוא" שומע שוב, מבין שאיני לבד שזו לא פנטזיה אלא מציאות והיא כואבת לי. "רצית לצרף שותפים אז בבקשה בוא נעשה הכרה, מחכים לך" לא נותן למחשבות עתידיות למנוע ממני לבצע את הפקודה הראשונה ומנסה לבוא בעקבות הזין שנמשך לכיוון הרחק מגופי. אני אלך לאן שהוא ילך או ליתר דיוק לאן שמובילים אותו, אני פשוט מאד קשור אליו.
עיני כסויות, ידי קשורות, פיטמותי צבוטות ורגלי לוקחות אותי בעקבות הזין שלי.
לפתע אני מוטל על המזרון הקשיח, נותר באותה תנוחה אליה מעדתי, מפחד לזוז.
שומע הקלדות במחשב, ראשי סחרחר, שומע צחקוקים, מרגיש חשוף, מושפל, רועד וקר לי. לילה חם וקר לי מהצחקוקים הללו אליהם אני לא שותף כלל. מבין שאני הוא האובייקט היעד לחיצים. מי רואה אותי כך? כמה שותפים להצגה? מכה ועוד מכה בכף יד חשופה מונחתות על ישבני. חדל לשאול, עכשיו אני משתדל לשרוד אולי אפילו להיראות במיטבי במצב הנוכחי, נסיון פתטי למדי. עליבות.
"השותפה שלנו מעוניינת שנמשיך" היא אומרת. אני פאסיבי המילה נמשיך לא נוגעת אלי, עשי בי כרצונך אני חושב אולי אפילו הצלחתי להגות את המשפט אולי הוא היה בראשי, שומע את זמזום הויברטור ליד ראשי, שפתי חושקות אותו לשוני מנסה לאתר את כיוונו הכל אמורפי, אני צריך אותו רטוב אני צריך אותו רטוב משנן לעצמי כמו מנטרה יודע כמה רע זה עלול להיות כשהוא לא. הצחקוקים וההפסקות לצורך ההקלדה במקלדת מעבירות אותי על דעתי. המתנה של שניות ארוכות להמשך שלהן לתכנונים מלאי ההפתעות. שני ראשים מולי חורשי מזימות כמו הידרה הנחש שלא ניתן לגדוע את ראשו.
"זונה יפה ומקושטת שלי" מחייכים אלי, ואני מתרצה. נידרש ללקק את הגדול גדול הזה כהכנה וכך עושה.
"מאד אוהבים אותך זונה קטנה" ואני לא שואל מי ואיך, רק עונה בתודה רפה. עדיף לא לדעת עכשיו, רצוי להיות מנומס. "ועכשיו נזיין אותך משני הכיוונים כי אתה דולף ושלוט על הגמירה שלך"
מרגיש את הכאב באחורי את הנסיונות לחדור ושוב הפסקת התייעצות מאחורי הקלעים. אני הוא עכבר המעבדה , חולדת המחשכים. מכוון עצמי לשיפוד לטובת הצלחת הניסוי וזה כואב לי. מדמיין את מחיאות הכפיים אך הן לא באות. אצבעות רבות מרקדות סביבי, שורטות נוגעות מרפרפות על הזין הבטן הירכיים הגב והפנים. השולטת מתיישבת עלי ואני בתוכה מתקשה עוד. מתחנן לגמור מתחנן. היא שולפת עצמה ממני בכעס ומעצימה את הכאב בכל דרך לא דרך. מגבירה את החדירה באחורי נותנת לשוט לשלוט. זייני על סף קריסה והיא משתמשת בו שלישית ורביעית עולה ויורדת גומרת וגומרת ושוב ניתקת שניות לפני פורקני. אביונה אביונה אני מתחנן באביוני. "רק אתה תוכל להביא את סיבלך לסופו" היא אומרת. "גמור! גמור כשידך קשורות מאחורי גבך בכל דרך שתחפוץ אך בצורה מכובדת כי כידוע לך בך צופה בך שיפחה מהכלוב". לא אכפת לי כלום אני חרמן וניתנת לי הזכות לגמור ואני מתחכך במלכתי ושוב על סף גמירה והיא מתרחקת וההשפלה רק גוברת מעיקה ומרטיטה, מגרה. מחפש בכל דרך מכובדת את הכרית
ומלכתי הטובה עוזרת מלקקת קלות ויונקת עד להתפוצצות השופעת. נשיקה תובענית וסוערת מזעזעת את כל גופי. מתכווץ אל תוך השקט. מי היא? הצחוק כבר חסר משמעות לגבי. מכבה את החושך.