לפני 16 שנים. 19 בינואר 2008 בשעה 15:16
נפרדתי לפני דקות מספר ורגלי ממוסמרות.
חש את התקיעות והזעם מתערבבים.
מביט באופן מטאפורי בעיני שלי ומסכים לקבל על עצמי את הדין
אני זועם.
אני כועס.
אני רך וטיפש.
רוצה להחזיק בידי משינגאן כמו בסרטים עם תוף עגול ולירות לכל הכיוונים
להיכנס בכל העולם ואח"כ לנחם ולגלות חמלה כי משם קורצתי במקור.
במקום זאת ניחמתי את כל העולם ונותרתי עם קרובי ומול עצמי.
לירות בהם אסור אז נשאר האחד.
זקוק לאטרף, לאקשן, לסשן.
לצרוח ולצעוק
לבכות לך
אמא יקרה
ארץ נהדרת
אשה אהובה שלי
בנותי האבודות.
להתפוצץ כמו מטח זיקוקי דינור.
מכין את חומרי הניקוי והסמרטוט.
עד חורמה.
להפוך את הזוהמה לניחוח בית חולים.
